המתכון לרשימה המנצחת של הבית היהודי

בשבועות האחרונים, מאז נטישת השרים בנט ושקד את מפלגתם, עוסקים בבית היהודי בעיקר בפרוצדורה של בחירת המועמדים, ובמידת ההגינות כלפי מתפקדי המפלגה וחברי המרכז שלה, במקום לעסוק במטרה העיקרית. המטרה המרכזית צריכה להיות הרכבת רשימה שתחבר את הרוב הגדול של הציבור הדתי לאומי אל המפלגה, ותוציא אותו לקלפיות ואפילו לרחובות, מתוך הזדהות עם מפלגת הבית היהודי ככזו המייצגת אותו ושיש בכוחה לפעול להגשמת יעדיו וערכיו.

אם בכל מערכת בחירות הרכבת רשימה בעלת כח אלקטורלי היא מטרה חשובה, במערכת הבחירות הנוכחית, במצב שנגזר עלינו, זו מטרה קריטית ואולי אפילו קיומית – של להיות או לחדול. לדידי כל שאר המטרות, חשובות ככל שהינן, זניחות ביחס אל המטרה המרכזית.

בניגוד לחשיבה המקובלת, כדי לעמוד במטרה המרכזית, עלינו לשרטט את קווי-המתאר של הרשימה לכנסת בהתייחס לשתי רשימות מקבילות: מחד רשימתם החדש של בנט ושקד ומאידך רשימת האיחוד הלאומי בראשותו ח"כ בצלאל סמוטריץ'.

האם הבית היהודי על הכוונת של בנט?

ביחס לבנט ולשקד, השאלה הקריטית היא, היכן עובר קו-פרשת-המים בין שתי המפלגות. השר בנט הצהיר שהוא הקים את "הימין החדש" כמין "ליכוד ב'", ליכוד נקי יותר וימני יותר, ושאת הקולות למפלגתו הוא ינסה לקחת מהליכוד וממפלגות "פייק ימין" כהגדרתו. אם אכן יקפיד לעשות כך, זה עשוי ליצור מציאות פוליטית מבורכת, שמאתגרת את נתניהו מימין ולא פוגעת בבסיס המרכזי של הבית היהודי.

אבל, וזה אבל גדול, מרגע לרגע מתרבים הסימנים שהשר בנט מסמן את "קו פרשת המים" בין "הימין החדש" ובין מפלגת הבית היהודי, כקו שעובר בין הסלון של ח"כ בצלאל סמוטריץ' לבין הסלון של ח"כ שולי מועלם. כלומר, לפי תכנית-האב של השר בנט, או שמא של יועצו קלוגהפט, הציבור התורני והציבור היותר אידיאולוגי של הציבור המתנחלי – יצביע לבית היהודי, אך המיינסטרים של הציבור הדתי לאומי יצביע לשרים בנט ושקד. אם התרחיש הזה אכן יקרה, יקיץ הקץ על הבית היהודי, מפלגת הבית של הציבור הדתי לאומי. אם עוד נותרה בנו טיפת אחריות, עלינו למנוע את התרחיש הזה בכל דרך.

להשלים את הפאזל

ביחס למפלגת האחות, האיחוד הלאומי עשתה השבוע כמיטב יכולתה, ובחרה רשימה אטרקטיבית למדי, הכוללת מועמד חילוני. ברשימתם, מלבד ח"כ בצלאל סמוטריץ' וח"כ לשעבר אורית סטרוק, המייצגים נאמנה את ההתיישבות האידיאולוגית ביהודה ושומרון, אפשר למצוא כבר במקום השני את אופיר סופר איש הפריפריה, במקום הרביעי את המועמד החילוני יוסי כהן ואפילו את הרב עמיחי אליהו מנכ"ל איגוד רבני קהילות, המייצג את הזרם היותר חרדל"י, במקום החמישי. נבחרת מנצחת של ממש, אך לא די בזה.

כשמציבים במשוואה את שני הפרמטרים הנזכרים, ואחרי ששמים בצד את האגו האישי של המתמודדים בבית היהודי, אי אפשר שלא לראות ולהבין כי המשימה בעת הזו היא להעמיד רשימה שתשלים את החלקים בפאזל שהאיחוד הלאומי החל להציב מחד, וזאת אל מול האסטרטגיה של "הימין החדש".

כאמור, בעת הזו, מטרת העל חייבת להיות הקמת רשימה משולבת, המבטאת את מירב החלקים בפאזל המרהיב והמגוון של הציבור הדתי-לאומי. כך אגב, פעלו בשנת 2013, באיחוד הלאומי כאשר הרכיבו את רשימתם, אחרי שהרשימה של הבית היהודי-מפד"ל כבר נבחרה, וכך עלינו לפעול היום, ביושר ובאומץ, אם חפצי חיים אנו.

לחפש אישה שלא דומה לאורית סטרוק

אנחנו חייבים להעמיד רשימה שחבריה מייצגים חלקים אחרים ונוספים בציבור שלנו, כי רק רשימה כזאת תוכל להזיז את קו פרשת המים הנזכר לעיל, בינינו ובין מפלגתם של בנט ושקד, ולהעמיד אותו בסלון של נפתלי בנט. כל התנהלות אחרת מצדנו, תהיה חוסר אחריות מפלגתית ולאומית.

נאמנים לאותה מטרה, האשה שתוצב ברשימה, אסור לה כי תהיה בת-דמותה של אורית סטרוק, אלא כזו המשלימה אותה ומבטאת פלח נשי אחר בציבור שלנו. אישה כזו, תוכל להזיז את קו-פרשת-המים הוירטואלית שבין מפלגתנו ובין מפלגתם של בנט ושקד. קלים הדברים להיכתב ביחס למועמדת הנשית, אך הם נכונים גם ביחס ליו"ר הבית היהודי-מפד"ל ולרשימה כולה.

אני מניח שלחלק גדול מהמועמדים שלנו, לא נוח לקרוא את הדברים האלה, ואני יכול להבין לליבם. לכן דברי מכוונים דווקא אל חברי המרכז, שהבית של הציונות הדתית יקר לליבם והמוכנים להיאבק עליו באמת, או לחברי הוועדה המסדרת, ככל ותיבחר כזו. זו שעת המבחן שלנו. האם נעמוד בה?

==

עו"ד אבינעם גואלמן, יו"ר סניף בנימין של הבית היהודי