הקמת בית ספר חדש פוגעת בתחרות ופוגעת בתלמידים

האם הקמת עוד בית ספר אכן תורמת לתחרות?

הכותרות הכריזו בשמחה שתוקם אולפנה חדשה וכבר נרשמו כ- 80 בנות לכיתות ז'- ט'. לכאורה, זו התגשמות השיר בגרסתו הנשית "אולפנות נקים בכל מקום, בעיר ובכפר". אלא שאם נבחן לרגע את המציאות, נגלה שככל הנראה, תורה זה לא ממש יוסיף.

כוונתי בדברים הבאים להתייחס רק לשאלות הכלכליות במובנים של מדיניות חינוך ארצית. אין הדבר בא לפגוע ח"ו ביושרתם, כוונותם ומקצועיותם של אנשי החינוך במוסד עצמו.

תשלומי הורים גבוהים מינימום תפוקת חינוך

אם נביט סביב נראה כי מסביב למוסד חדש זה, יש מוסדות דומים, שמסיבות שונות, רובם בקושי מכילים כיתה אחת, שתיים, או מקסימום שלוש בשכבה: אולפנת אבן שמואל, אולפנה במרכז שפירא, אמי"ת שדרות, "גרוס" וצביה בקרית גת, אולפנת נווה דקלים, "נגה", "שחר" ו"גילה" בבית שמש ועוד.

אבל כנראה שמישהו לחץ ולכן פותחים עוד מוסד שיצטרך, בגלל גודלו הקטנטן, לגבות תשלומי הורים גבוהים ולספק מינימום של תפוקת חינוך.

למוסד גדול יש יותר אפשרויות

חובה להבין: אם יש שלוש כיתות בשכבה הרי שניתן בקלות לפתוח שלוש מגמות שונות וגם שלוש רמות של הקבצות באנגלית וחשבון. אם יש ארבע כיתות בשכבה גם ניתן בקלות להוסיף הקבצה לדוברי אנגלית, עוד מגמה נוספת וכדומה. יתרה מכך, מוסד גדול יכול לאפשר מגוון רחב יותר של שיעורי תורה, פעילויות חברתיות שונות, מעבדות, צוות מקצועי טיפולי ועוד. לעומת זאת, במוסד קטן עם כיתה או שתיים בשכבה, הכל הופך למלחמת הישרדות. המנהל צריך לשבור את הראש כיצד אפשר לספק שלוש מגמות, כיצד ימנע מצב שבו עזיבה של תלמידה אחת, מביאה לאיבוד תקן כיתה ולצמצום בחצי, של השכבה.

במוסד קטן, רב בית הספר או כל מורה מקצועי, אינו יכול להתפרנס רק ממקום אחד והוא צריך לכלות את זמנו בנסיעות בין מוסדות נוספים על מנת להביא שכר ראוי לביתו. יש עוד הרבה בעיות כלכליות אשר גורמות לכל מועצה מקומית שיש לה אחריות למוסדות שבתחומה, לעשות הכל בכדי לשמור על מספר תלמידים מינימלי.

ואז באופן פרדוקסלי, דווקא הקמתו של מוסד חדש, מביא את המועצה לסגור את אזורי הרישום ולהגביל את יכולת הבנות לבחור במוסדות אחרים. כך גם יקרה במועצות המקומיות האחרות שיחששו גם הן מאיבוד תלמידות, אשר יותיר אותן עם מוסדות קטנים ולא כלכליים.

למוסד גדול יש רווח חברתי

מה שקרה השנה בגבעת שמואל, בו העירייה לא אפשרה להורים לבחור במוסדות אחרים מחוץ לעיר, יהיה קטנטן לעומת מה שיקרה פה ובכמה מקומות נוספים שהם ההורים לחצו והוקם מוסד חדש.

המחיר יבוא במגוון קטן של הקבצות, מגמות ושיעורי תורה. תשלומי הורים גבוהים. נשירה גבוהה של משפחות מעוטות יכולות אל מחוץ לחינוך הדתי וכמובן הבחירה של ההורים תצטמצם.

בשולי הדברים אציין כי במוסד גדול ישנו רווח נוסף, בכך שבו יפגשו תלמידות מרקעים שונים והדבר יביא לחיזוק זהותן. בעיני זהו יתרון חינוכי גדול, אך ככל הנראה, הוא זה אשר מהווה את עיקר הדחיפה לחלק מן ההורים להעדיף מוסד קטן ומצומצם, אשר כביכול שומר את בנותיהן בחממה. עִברו ובִדקו האמנם מוסדות קטנים הצליחו יותר בהעמדת בוגרות יראות שמיים ושומרות מצוות. התשובה היא לא.

אם נחזור חזרה להיבט הכלכלי, הרי שבעת האחרונה נשמע הקול של הצורך בנתינת שוק חופשי במערכת החינוך. אכן יש בכך יתרונות רבים, אך בכל שוק חופשי יש ליצור הגבלות מפני שלולא כן, הוא קורס לתוך עצמו. יצירת תחרות ללא הגבלה על גודל המוסד, אינה מוסיפה תחרות אלא דווקא מצמצמת אותה.

משרד החינוך ומינהל החינוך הדתי חייבים לקבוע רף מינימלי לגודל שכבה שבלעדיו לא ניתן להקים בית ספר, גם אם יש הורים ופוליטיקאים שממש לוחצים. לו היתה הרשמה מראש של 80 תלמידות חדשות לשכבה אחת, אולי היה מקום לחשוב על כך, אך כשמדובר בשלוש שכבות שונות, הרי שזה הדבר הכי לא כלכלי שיש והפגיעה תהיה הן במוסד הקיים והן במוסדות הסובבים.

השר נפתלי בנט – כמי שמבין בכלכלה, אתה חייב לעצור את המוסדות החדשים הללו! אל תיתן ללחצים מקומיים להכתיב את המציאות החינוכית של בתי הספר בחינוך הדתי.

==

שמואל שטח הוא מנכ"ל ארגון נאמני תורה ועבודה