שנה לבחירות המקומיות: לאן פניה של הבית היהודי

הבחירות לרשויות המקומיות נמצאות כבר בפתח (נוב' 18), ועם כניסתו של החורף הבא עלינו לטובה תתחיל גם ההיערכות בשטח.

בסיבוב הקודם לפני חמש שנים, בבית היהודי השקיעו המון משאבים וזה נגמר בכשלון מהדהד. בנט, שקיבל את ראשות המפלגה בסוף 2012 והפך בין רגע לאחד מכוכבי הממשלה החדשה עם 12 מנדטים, מצא את עצמו חודשים ספורים לפני מערכת בחירות ברשויות המקומיות, בלי הבנה, ובעיקר בלי ניסיון בכל מה שקשור לפוליטיקה המקומית ולחיכוכים בתוך סניפים המפלגה.

לחוסר הניסיון של בנט וחוסר העניין של לשכתו האליטיסטית בחצר האחורית של הפוליטיקה, הצטרפו גם המריבות והויכוחים הקטנוניים שנותרו ללא הכרעה בין נציגי המפלגה ברשויות המקומיות. בסופו של דבר נעשו שורה של טעויות קריטיות, בהם הצנחה של מועמדים נגד רצון הסניף, מה שהוביל לפיצולים ולמריבות, ובעיקר לכשלונות שהביאו את המפלגה להפסדים של מיליונים.

מתחילים מחדש בסניפים המקומיים

הפעם בנט מגיע לבחירות המוניציפליות עם 5 שנים של ניסיון, ובעיקר לאחר שהוא עשה ריסט למוסדות המפלגה. בינואר הקרוב יצביעו מתפקדי המפלגה ב'מיני פריימריז' בערים בכל חלקי הארץ. המתפקדים יהיו רשאים לבחור את חברי המרכז ומועצת הסניף בעיר שלהם. חוקת הבית היהודי החדשה קובעת כי חברי מועצת הסניף הם אלה שיבחרו את המועמדים (גם אם לא מדובר בחבר סניף או מתפקד) למפלגה ברשות המקומית מה שימנע הצנחות או מריבות. הפעם, בניגוד לעבר בו היה פרק זמן של חודשיים להתארגנות, המהלך החדש, כך מקווים במפלגה, יעשה קצת יותר סדר, ייתן זמן להיערכות ממשית ומעל הכל ישחרר את בנט ואנשיו מכאב הראש בסוגיית הרכבת הרשימות והתככנות המשופמת שמהווה מטרד קל בדרכו של בנט לראשות הממשלה.

את ההחלטה הזאת אפשר לראות בשתי זוויות. החיובית: מהלך כזה נותן לציבור בכל רשות מקומית להשפיע באופן ישיר על זהות המועמדים שייצגו אותם במליאות ובועדות השונות. והשניה: מבין 30 אלפי המתפקדים המחודשים של המפלגה, רובם הגדול התפקדו אך ורק בשביל להגיע פעם אחת בזמן מערכת בחירות ולהשפיע על זהותם של חברי הכנסת. סביר להניח שהמתפקד התמים לא ילך בחודש ינואר בכדי להצביע מי יהיה הנציג שירים בשבילו את היד ברשות המקומית או בהצבעה כלשהי בישיבת מרכז של המפלגה.

תרחיש כזה עלול לגרור מצב בו עסקני ארגזים הם אלו שישלטו ברשויות המקומיות – כפי שהיה מאז ומתמיד. ובנט ייאלץ לראות שוב איך 'העסקונה הישנה' נשארת בשלה.

ערי המפתח של הבית היהודי

במקביל, במפלגה מתכננים לבצע בערים שונות חיבורים חדשים ושותפויות עם מפלגות שונות, ובנוסף להגדיל במקצת את מספר ראשי הערים שיש למפלגה, שכיום מחזיקה ראש עיר וחצי, אליהו ללו זוהר בקרית מלאכי ואלון דוידי בשדרות שמזוהה גם הליכוד.

במפלגה מקווים לכבוש גם את ראשות הערים – כרמיאל (רותם ינאי), טירת הכרמל (אריה פרג'ון שכיהן בתפקיד לפני עשור), וגם כפר סבא, רמת גן וצפת, שלוש רשויות בהן ראשי הערים (ישראל זינגר, יהודה בן חמו ואילן שוחט) נמצאים בהליך של חקירה משטרתית וכתבי אישום שמרחפים מעל ראשיהם. ברמת גן אביהו בן משה כבר מקיים לאחרונה שיחות עם גורמים בעירייה לאפשרות של קואליציה חלופית עוד בקדנציה הזו שתחזק את מעמדו לפני ההתמודדות בעוד כשנה. מצב זהה קיים גם בכפר סבא באמצעות איתן צנעני.

דבר נוסף שאנחנו עשויים לראות בגזרה המקומית של הבית היהודי הוא סדרת פרישות של נציגים ותיקים – בחיפה שי בלומנטל מדבר על פרישה, למרות שראש העיר יונה יהב מנסה ללחוץ עליו שיישאר. ובתל אביב שמואל גפן מקבל מחאות ולחצים מצד גורמים לפרוש וכנראה שגם יעשה זאת, מי שעתיד לרשת את גפן הוא ככל הנראה חיים גורן, ששימש במשך כחצי קדנציה חבר מועצה מטעם סיעת 'דרום תל אביב'. במפתיע, דווקא בגזרת יו"ש מרבית ראשי הרשויות הם אנשי ליכוד, ונדמה שכך זה גם יישאר.

דילים עם החרדים

נחזור רגע למערכת הבחירות הקודמת: אחד המקומות היחידים בהם בנט שם את כל כובד משקלו היה העיר בית שמש, שם תמך באלי כהן שהתייצב נגד מועמד הציבור החרדי משה אבוטבול והפסיד פעמיים, גם לאחר קיום בחירות חוזרות בעקבות פסיקת בית משפט.

במפתיע, כאן גם טמונה הזדמנות פז לבנט בסיבוב הנוכחי: סקר חדש של העיתון המקומי ומכון רפי סמית מלמד שהציבור החרדי הולך להתפצל בבחירות הללו ותמיכה של הבית היהודי יכולה להכריע את הבחירות לטובת משה אבוטבול מש"ס או לטובת סגן ראש העיר שמוליק גרינברג מדגל התורה.

על פי הסקר שנערך בקרב הציבור הלא חרדי – גרינברג זוכה ליותר קולות מאבוטבול בקרב הציבור החילוני, 37 אחוזים, לעומת אבוטבול שמסתפק ב34 אחוזים. על פי הסקר זוכה רשימת דגל התורה בחמישה מנדטים לעומת 2 לש"ס, גור ושלומי אמונים (כל אחת). הכרזה של בנט על תמיכה באחד מהמועמדים הללו בשלב מוקדם של המרוץ, תביא לבית היהודי המקומי חבילת הישגים משמעותית שעד כה לא זכתה בהם. הכרזה כזאת עשויה להשתלב היטב גם עם ההחלטה האסטרטגית שלו מתחילת הקדנציה לכרות ברית עם הציבור החרדי.

ההנחה הרווחת שהימור על מועמד דגל התורה, שעד כה לא החזיקה בראשות העירייה, יכולה להפוך גם את יו"ר המפלגה משה גפני לבן ברית אמיתי, דבר שעד כה לא קרה וגם לספק חבילת הטבות ושלל לבית היהודי המקומי. נזכיר כי בחודשים האחרונים היחסים בין השניים התחממו ובנט אף ערך ביקור משותף עם גפני בביתו של המנהיג הרוחני של המפלגה, הרב חיים קנייבסקי. בית שמש היא דוגמא לחיבור אפשרי של בנט בלי כאבי ראש מיותרים ברשויות המקומיות, כי היום גם החילונים בבית שמש מבינים שאת זהותו של ראש העיר הבא יקבעו החרדים, והשאלה איזה חרדי הם יכתירו.

מלחמת העולם הסרוגה בירושלים

אבל המאבק המשמעותי שצפוי לציונות הדתית הוא בירושלים. חגית משה, דב קלמנוביץ, אריה קינג, הרצל יחזקאל, משה ליאון ולאחרונה גם עופר ברקוביץ שהצטרף לחגיגה, מנהלים מאבק שאליו צפויים להצטרף ולבחוש מרבית הפוליטיקאים ברמה הארצית. אפשר כבר להעריך שנראה ציר חדש של קלמנוביץ וקינג שירוצו ברשימה משותפת, ומלחמה בין הרצל יחזקאל לחגית משה על ראשות הסניף. חגית משה פרשה ורצה ברשימה עם אריה קינג, אולם בעלה איציק עדיין מכהן בתפקיד יו"ר הסניף.

כבר עכשיו אנו רואים שהאסטרטגיה שבחרו עופר ברקוביץ דב קלמנוביץ אריה קינג וחגית משה היא מלחמה ראש בראש על הקולות 'שלהם', וזה כבר התחיל השבוע במהלך לנסות לבטל את הסכם החלוקה שיזם ניר ברקת – הסכם שאמור להעביר מבנה בי"ס בנווה יעקב מהמגזר הדתי לחרדי במסגרת ה'סחטנות' שהפעילו הנציגים החרדים בעירייה.

מדובר במאבק שהציונות הדתית הפסידה בו אך ורק בגלל משה ליאון, מאיר תורג'מן וחגית משה שנתנו לזה גיבוי, וכן, גם אם הם לא הצביעו בעד ורק נעדרו מההצבעה, מדובר בגיבוי שאפשר לברקת להעביר את המהלך. הציבור הדתי לאומי בירושלים הוא זה שיכריע את זהותו של ראש העיר הבא, ואם הציבור הדתי לאומי יסלח לניר ברקת על האפליה שהוא מוביל פעם אחר פעם לטובת החרדים – זה יהיה פשע לבוחריהם, שעליו הם יתקשו לסלוח.

==

יוסי בן עטר הוא הכתב הפוליטי של רדיו גלי ישראל ומגיש רצועת הערב של התחנה