עד לפני כשנתיים כיהנתי כרב קהילה בתוך אחת משכונות ירושלים. קהילה מפוארת עם אחוז נכבד של עולים מארה"ב אשר מבחינתם חיי קהילה יהודיים ראויים לא ייתכנו בלא רב. לכן, הם פעלו נמרצות והקדישו רבות מאונם ומממונם כדי לקדם את העניין, ובסופו של הליך מורכב החליטו לבחור בי כרבם. וכך עברנו אני וביתי לגור בקהילתם, וזכות גדולה הייתה לי לכהן, חמש שנים, כרבם.

באחד הימים גיליתי במפתיע כי בשכנותי מתגורר אדם הנושא בתואר 'רב שכונה'. כלומר, כך משתמע משם התואר, כרב האחראי מתוקף תפקידו על השכונה בכללותה. יודגש: אני כיהנתי כרב קהילה אחת, מני רבות הקיימות, באותה השכונה הגדולה.  לא רק אני הופתעתי, חלק גדול מתושבי השכונה אפילו לא היה מודע לכך שרב זה הוא הוא 'רב השכונה'.

שמעתם נכון: לא רק שתושבי השכונה לא נהנו מן השירותים אותם היה אמור לספק אותו 'רב שכונה', רבם, אלא שהם אף לא שמעו כי יש אדם המאייש את המשרה הזו. הנהנה היחיד מן המשרה, כך כמדומה,  היה אותו רב עצמו או מוטבי חשבון הבנק שלו. משרת 'רב השכונה' בה החזיק ומחזיק, הינה משרה פיקטיבית. איש לא זקוק לה, איש לא מודע אפילו לקיומה.

הקהילה שילמה פעמיים

האבסורד הרי לא יאומן. חברי הקהילה בה כיהנתי, המתגוררים בסמוך לאותו רב, הפרישו מממונם פעמיים: פעם אחת: לוועד הקהילה – כדי לשלם את שכרי, הרב אותו בחרו. ופעם שנייה כאזרחים הגונים משלמי מס, למדינה כדי לשלם, בין השאר, את שכרו של 'רב השכונה', עליו אפילו לא שמעו.

הסיפור האבסורדי הזה, שאלמלא הייתי עד לו, לא הייתי מאמין שהוא יכול להתקיים לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על כל מערך שירותי הדת במדינת ישראל  בשנת 2017 יצא.

הציבור צריך לממן את הרב אותו בחרו

בעולם מתוקן, הציבור במו ידיו הטובות והנבונות צריך לבחור את הרב הראוי לו. על המדינה רק למממן את שכרו.

בעולם מתוקן, ברור ומוסכם על הכל כי משרת רבנות אינה פיקציה, או הטבה שמעניקים בעלי עניין פוליטיים למקורביהם. היא משרה של אדם שהציבור נתן בו את אמונו, והוא מצדו מתמסר לשירותו, עבד לעם קדוש על אדמת הקודש.

בעולם מתוקן, הניסיון הנואל לאייש את המשרה הפיקטיבית של רב העיר הספרדי של העיר רחובות, על חשבון משלמי המיסים – ראוי לו שייכשל.

בנו הדבר תלוי.

==

הרב ד"ר עדיאל כהן הוא ר"מ במדרשת לינדנבאום, ומרצה לתנ"ך במכללות להוראה.