לכבוד החג העברי של הטבע, ט"ו בשבט, ערכנו ראיון מיוחד עם אחד מהצעירים הכי קרובים לטבע – הצלם והצפר אבנר רינות (28) שלא במפתיע עובד במרכז הצפרות הישראלי וביחידה לטבע עירוני, בחברה להגנת הטבע. בין אם הוא מכיר ובין אם לאו את שירו של אריאל זילבר "רוצה להיות חבר של קבע בחברה להגנת הטבע" זוהי דרך חייו בכל ימות השנה ובט"ו בשבט בפרט.
"מגיל מאוד צעיר אחד הדברים שהכי שימחו אותי, היו לראות ציפור או מחזה טבע חדשים" מספר אבנר. החיבור שלו עם הטבע אפשר לומר התחיל כמעט מלידה, רצה האל והוא נולד בי' בשבט, כן ממש בתאריך נושק לט"ו בשבט(אל תשכחו לאחל מזל טוב). "תמיד היה יוצא שהייתי קורא אצלנו בקיבוץ את פרשת בשלח, בשבת ט"ו בשבט ולעתים גם מחזן" נזכר בימים מהקיבוץ.
החיבור המעשי לטבע החל לזרום אצלו עוד מהמשפחה"אני דור שלישי לאוהבי טבע" מספר ומהקיבוץ בו גדל 'עין הנציב' בעמק בית שאן. שכיום כבר נקרא 'עמק המעיינות' ולא סתם, יש שם מעל 70 מעיינות. העמק הוא אחד מהמקומות העשירים בטבע ומיקום נדידת ציפורים מהגדולים בעולם. לא איחר הרגע בו גילה אבנר שהוא מעדיף לבהות בטבע מאשר במסך ומעדיף לרכב על אופניים 10 קילומטר הלוך חזור לבית הספר ובדרך לעצור לצפות בטבע.
"לאט לאט הסתקרנתי והתחלתי לגלות עניין בתחום הצפרות והטבע. כבר בגיל 10 בחרתי ללכת לחוג צפרות. וכמו כל נער ממוצע שגדל בקיבוץ, עבדתי בשדות ונסעתי בטרקטור, אך בשונה מהשאר שמתי לב לדברים הקטנים והמדהימים. כמו לדוגמה שבעת החרישה מתחילים להגיע לשדה עופות ועיטים שצדים את הנחשים והצפרדעים מהשדה. התחלתי מאוד להתעניין ולהסתכל על הכול בעין יותר חוקרת וסקרנית על הנעשה בסביבה".
גם בלי אהדה מצא את הדרך שלו
בכיתה יא' כבר הספיק אבנר לראות 400 מינים שונים של ציפורים והחליט לקחת את כל עניין הטבע לחיים, הן כתחום לימודים והן כמקצוע לחיים "זה לא היה פשוט" מספר לי אבנר בגילוי לב "לא היה לי יותר מידי אהדה מהקיבוץ, בוודאי שלא מאנשים שמחוץ לו. הסתכלו עלי כמו על עוף מוזר".
בזמן שכולם העדיפו להתאמן לצבא, לשחק כדורגל או כדורסל או משחקי מחשב. אבנר העדיף לצאת לטייל בשטח. "רוב החברים שלי לא היו מהעמק כי לא היה להם הרבה עניין בזה, אבל בכל זאת יצאתי לשטח עם אנשים מבוגרים ממני ועם אבא שלי. מכיתה יב' הייתי יוצא המון לטבע, בערך פעם בשבועיים הייתי יוצא לטיול שטח עם צפרים אחרים".
בסוף התיכון אבנר המשיך למכינה קדם צבאית בקשת וחרש את הגולן. אך הדרך להתקבל לצבא לא היתה פשוטה, בעקבות בעיה רפואית ומהסיבה שהוא רצה לתרום בדרך הכי משמעותית שהוא יכול לתת הוא עשה שרות לאומי בחקר הציפורים בירושלים המשלב עבודה עם חיל האוויר, במטרה למנוע תאונות של מטוסים עם ציפורים.
לאחר שהמשיך לעבוד שנתיים נוספות שם אחרי השירות התקדם לעבוד עם הדרכת חינוך מיוחד ובהדרכות בכל הארץ בנושא הטבע והצפרות. כיום גר בירושלים ולומד באוניברסיטה העברית גאוגרפיה ותכנון סבבתי ובו זמנית משתתף במחקרים בינלאומיים לטיבוע נדידת ציפורים. ותתפלאו יש לו אפילו זמן לצלם, לכתוב שירה, לצאת לשטח ולתעד וזה ממש לא הכול.
מצלם בדרך אחרת
עוד לפני שהתאהב בתיעוד הטבע הקסום עם עדשת המצלמה, אבנר היה יוצא לשטח כותב שירה ומצייר רישומים בצבעי מים של יופי הבריאה שהוא רואה.
בגיל 17, התחיל לצלם אך בניגוד לשאר צלמי הטבע שמשקיעים את מיטב כספם לעדשות בעשרות אלפי שקלים ומתהדרים בשלל תמונות קלוז אפ על ציפורי שיר למען האמנות. אבנר מסתפק במצלמה חצי מקצועית ומסביר לי "המטרה שלי בסופו של דבר, היא לא לנסות לתפוס את התמונה הטובה ביותר, אלא קודם כל לתעד את הסביבה הטבעית של מה שאני מצלם ולהעביר לאנשים כמה חשובה ויפה הסביבה שלנו".
אתה מרגיש שאתה שליח של הטבע?
"תראי זה כמעט מה שאומר כל אדם שעובד במשהו שקשור לאיכות הסביבה או טבע וזה נהיה קצת קיטשי. אז אני בא לשתף פעולה עם הטבע בכדי לגרום לכל הסובבים אותי לאהוב יותר ולהתקרב יותר לטבע".
כל כמה זמן אתה הולך לבקר בטבע?
"אני אומנם בשלוש שנים האחרונות עסוק יותר בלימודים, אבל אני לא מאפשר לעצמי שבוע בלי לצאת לשטח ולטבע. שלשום הצלחתי להשיג חופש ונסעתי מירושלים לעין גדי כדי לראות איזה ציפור נדירה שרואים אותה פעם חמישית בלבד בישראל.
אני מוכן גם לפעמים לעזוב הכול, כדי ליהנות מציפור אחת או שתיים או מחזה טבע מיוחד. הרבה אנשים שיש להם ימים פנויים מקדשים אותם לסידורים או נחים. אני פשוט לא מסוגל להיות יום שלם בבית".
לא צריך לטוס עד חו"ל כדי לגלות טבע
הישראלים ידועים כאוהבים לטייל לראות עולם. אך רגע לפני שאתם מברכים על הפירות שהשתבחה בהן ארצנו ומתכננים את הטיסה הבאה, אבנר ממליץ לכם לעצור ולהביט סביב "לא תמיד צריך לברוח להודו ולדרום אמריקה מהטבע הנהדר שלנו. אנשים לא מודעים לנקודות החן שיש להם מתחת לאף.
לא מזמן הייתי במקום מדהים, שיש בו כרגע מרבדים של כלניות בכל הצבעים והוא נמצא קילומטר דרומה מהקיבוץ שלי, אני יכול להגיד ש 99.9% מהאנשים כאן לא יודעים שהוא קיים בכלל".
טבע, דור המסכים, חוק השקיות ומה שבניהם
"אני לא מסתכל רק על עצמי והציפורים והטבע" אומר לי אבנר לקראת סופו של הראיון שלנו, "אני רוצה שזה יישאר לדורות הבאים, אני רוצה שאנשים ילמדו להתפעל ממה שקורה סביבם, כי ממה אנשים מתפעלים ומלהבים כיום? משופינג, בילויים מול המסך, מלדבר עם חברים בווטסאפ ולא במציאות, סוג של עולם של זומבים.
חשוב להבהיר שגם אני גם שם עם האייפוניים באיזה שהוא מקום, אבל עדין אני נותן לעצמי את המרחב של כן לצאת פעם בשבוע לפחות החוצה לשטח. יש אנשים ששכחו להתפעל ולהתלהב מהטבע שיש סביבם".
מה הכי מלהיב אותך בטבע?
"בטבע יש תמיד אקשן שלא נגמר, הוא תמיד בתנועה ומה שהכי טוב הוא אמיתי אין מסכות אין כל מיני קליפות שאנשים שמים עליהם הרבה פעמים".
בחג שכולו טבע זו אחלה הזדמנות לדבר קצת על מה שבאמת יעזור לנו לחגוג עוד שנים מלאות בפירות וחקלאות. "עוד בכיתה ו' כשעבדתי בשדות, התחלתי לראות איך מתחילים לכסח שטחים של טבע וחקלאות ולא כל כך דופקים חשבון לאף אחד בעניין. כיום כבר יש אמנם יותר מודעות לאיכות הסביבה, אך מצד שני המרדף אחרי הדבר הבא שיביא את הכסף מנצח ברוב המקרים".
מה יכול לעזור לדעתך להביא לשינוי?
"הדבר החשוב בסופו של דבר זה חינוך ומודעות. ברגע שאנשים יותר מודעים הם מקבלים ראייה יותר כוללת של התמונה. אני מאמין שיעברו שינוי.
חוץ מזה שיש אנשים שמתחילים להבין שאין פה ברירה. לא הכול זה הייטק ולא הכול זה תעשייה ולא הכול זה כסף גדול. צריך להתחשב בגורם אחר ובסופו של דבר היום כל הנושא של פנאי ונופש ותיירות זה אחד הדברים הכי מכניסים. קחי לדוגמה אגמון החולה הוא אחד מהאתרים הריווחים בישראל. אתר טבע שמגיעים אליו מעל 500,000 מבקרים בשנה".
לסיכום מה החלום הגדול שלך?
"החלום שלי, הוא חלום כולל. אני הייתי רוצה לראות מסביבי פה בארץ ובעולם, עולם מקיים יותר בו אנשים יוצאים לשטח שומרים עליו ונהנים ממנו וגם כל המערכות גם הפוליטיות וגם התעשייתיות יתחשבו יותר בסביבה. זה ללא ספק יהפוך את העולם- לעולם שמח, אמיתי יותר,פחות מנוכר. כי איך אומרים הגעת לטבע חזרת לעצמך".
ולסיכום מוזמנים ליהנות מהיופי של ארצנו:
מה דעתך בנושא?
0 תגובות
0 דיונים