אני אומנם עדיין לא רב,  אב ל 4 נשוי באושר וגר במעוז הבורגנות הדתית גבעת שמואל.
למה זה חשוב לדעת?
זה בדיוק האישיו. אנחנו דתיים, והבת שלי עושה צבא! מתוך שליחות ואמונה. אף אני גדלתי במסגרות החינוך הדתי, בוגר ישיבה תיכונית. ילדיי אף הם כולם  במסלולי החינוך הדתי: תנועת נוער – בני עקיבא, לרבות הדרכה. לא עשבים שוטים אלא כאלו מהזן המובחר.

הגדולה בוגרת אולפנת צפירה, אף הגדילה ועשתה שנת שירות בעין הנציב.
לאחר מכן בחרה במודע להתגייס לצבא מתוך שליחות ואמונה. בחרה להתגייס לצה"ל ללבוש את המדים, ומתוך אמונה בצדקת דרכה כי גם בנות אמורות להתגייס ואין שום סיבה שאם בנים דתיים מתגייסים בנות דתיות לא יוכלו להם גם לתרום בדרכן.

לא היו לה לבטים בצדקת דרכה והיא אף קיבלה ברכה והצלחה מהאולפנא – כי כך נכון! היא ומרבית חברותיה.
מה גם שהיום יש את עמותת "אלומה – למעורבות חברתית ולזהות היהודית", אשר הוקמה ע"י תנועת הקיבוץ הדתי מתוך מחויבת לקיומה ושגשוגה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
הן נותנות לבנות יד ועזרה בכל שאלה ומלוות אותן בדרכן הראשונה בצבא.

כל זאת כנגזרת מתפיסת עולמה של התנועה, הדוגלת ומתנהלת לאור ערכי "תורה ועבודה", המחויבת לשוויון ערך האדם, להוגנות כלפי כל אדם, חוסנה של החברה הישראלית, אנו מחנכים את הנוער לערכים שוויוניים, להרחבת מעגלי הערבות ההדדית והסולידריות בקרב קבוצות נוער וצעירים בישראל.

בעזרת "אלומה" שמעודדת כל צעיר או צעירה בישראל, להצטרף למוקדי התרומה העשייה וההשפעה, תוך שמירה על ערכיו ואורחות חייו הייחודיים, לחתירה למצוינות ולהשתלבות במעגל השירות המשמעותי חיזוק והעצמה תוך הקפדה ושמירה על כל אלו מצאה את עצמה בתי הבכורה מתגייסת לשירות משמעותי וחשוב כמשקית הוראה בבסיס מחווה אלון – בסיס מעורב של חיילים, מפקדות ומפקדים, חיילים שעשו עלייה ע"מ לשרת בצה"ל. והם פוגשים את המפקדות ואת משקיות ההוראה והחינוך, חיילות שנותנת את הנשמה.

היא מצליחה לשלב בשירות תפילה, ערכים ואהבת אדם ואמונה בטוב. היא וחברותיה לנשק ולעברית מקצועיות בתפקידן כמפקדות וכמשקיות הוראה בצבא הגנה לישראל.

אין שום סיבה שבעולם שהיא תקום בבוקר לתפקידה ותמצא תוך כדי שרב זה או אחר פוסל אותה.

אין שום סיבה שהרבנים יעודדו בנות לשירות לאומי או לחתונה בגיל זה, אך לא לתפקידי מפתח משפיעים בלב הצבא.

הגיע הזמן שנשמיע קול חדש אשר כבר קיים זמן רב, והוא קול שפוי ואמיתי. מתוך המחנה ולא מחוצה לו .

הגיע הזמן שהשיח במגזר הדתי יהיה כל הכבוד לבנות שמתגייסות. שביחד עם אמונתן הבלתי מתפשרת הן מצליחות להשתלב ולהשפיע לא פחות טוב מאשר חבריהם הבנים, אשר מצליחים להתגייס ולשרת.

הגיע הזמן שגם הרבנים יבינו שמקומה של האישה הוא לא רק במטבח, אלא גם בצה"ל יש לה מקום. והיא עושה ומקדשת ברבים.
היא כולה אמונה ואהבה וטוב.

ואנו האנשים שרואים אחרת נמשיך להילחם להשמיע את הקול הטוב. כי אולי הן לא שם בשביל לקבל את אות המופת וצל"ש הרמטכ"ל אך הן בהחלט ראויות מאתנו –  לכל הכבוד!
=======

הכותב הוא יוסי כץ ,אב ל 4, מדריך מסעות בני נוער לפולין, יו"ר ועד הורים בני עקיבא סניף דג"ש, פרסומאי וחבר הבית היהודי .