הרב שלמה אבינר יוצא נגד החידוש שבהופעתם של בתי מדרש ומסגרות לימוד זוגיות או מעורבות לנשים וגברים. הרב אבינר יודע כמובן שגם הופעתם של בתי המדרש לנשים היא עצמה חידוש גדול בעולמה של היהדות.

תחיית לימוד התורה לנשים היא מצד אחד חידוש גדול בעולמה של תורה, שזכינו לחדש באופן הדרגתי בדורות האחרונים, אך מאידך זהו חידוש המעוגן היטב בתפיסתה הנצחית של התורה על בריאתו של האדם – גבר ואישה – בצלם אלוהים.

השאלה הנשאלת בימינו היא האם כניסתם של נשים להיכלות לימוד התורה צריכה להישאר נפרדת ומבודדת מעולם לימוד התורה הגברי, או שיש הקשרים ואופנים שבהם שיח תורני המשתף את שני המינים הוא רצוי ומבורך. שאלה זו – שאלה כבדה היא, הדורשת עדינות מחשבה, שיקול דעת וזהירות רבה.

בתחילת שנות השלושים של המאה הקודמת, מוּנה הרב יוסף דב סולובייצ'יק לרב קהילה בעיר בוסטון שבארצות הברית. אחד ממפעליו המשמעותיים וההיסטוריים במסגרת תפקיד זה, היה ייסודו של בית ספר יהודי ראשון מסוגו, שנקרא 'מיימונידס' (שפועל עד היום, אגב) – כמוסד לימודי תורני, שבו ילמדו יחדיו תלמידים ותלמידות. גם שיעורי הגמרא בבית הספר התקיימו, בהנחייתו של הרב סולובייצ'יק, לבנים ולבנות יחדיו.

כאשר נשאל לפשר החלטתו זו, ענה הרב סולובייצ'יק בחדות: I don't believe in "separate but equal" – אני לא מאמין ב"נפרד אבל שווה"! הרב סולובייצ'יק האמין שאם רוצים באמת ובתמים לאפשר לנשים להפוך להיות חלק בלתי נפרד מעולם לימוד התורה, הרי שאין לסגור את בתי המדרש בפני נשים, וליצור את בתי המדרש לנשים כחממות הפועלות בתוך המרחב הנשי בלבד.

וראה גם בסוגיה בסנהדרין צד, ע"ב: "… בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו תינוק ותינוקת איש ואשה שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה" – הגמרא כורכת כאן יחד, בקיאות וידענות בתורה של גברים ונשים כאחד. אין כאן כמובן הוכחה לכך שהגמרא דגלה בלימוד משותף, אך בהחלט ניכרת כאן התפיסה שהתורה ולימודה המעמיק והנרחב, שייכים לעם כולו, על שני מגדריו.

להפרדה יש מחיר

הפרדת מרחבי לימוד התורה, בעייתית גם מכיוון נוסף, והוא החיץ שנוצר בין מרחבי לימוד התורה, לבין כמעט כל מרחב אחר שבו אנו פועלים ולוקחים בו חלק: החיים המקצועיים והעסקיים, החיים האינטלקטואליים והאקדמיים, החיים הקהילתיים והמשפחתיים – כל אלו הם מרחבים שבהם גברים ונשים פועלים במשותף, תוך אינטראקציה הדדית ושּוות ערך, ושיתוף פעולה פורה. אנו מורגלים באתגרים שמציבים החיים המשותפים, ובצורך לשמור על האיזון הנכון בין מידת הקירבה למידת הריחוק הראוי, ורואים בכך ערך משמעותי בחיינו.

העובדה שמרחבי לימוד התורה פועלים בהוויה חברתית חד-מגדרית, יוצרת חיץ בין עולם התורה לבין מרחבי החיים האחרים. יש הרואים בחיץ זה ברכה ואולי אף אידיאל. אך לחיץ הזה ישנם גם מחירים רבים. ולא רק עבור ציבור הנשים.

היבט נוסף של השאלה הוא האפשרות להרחיב ולהעמיק את עולם התורה עצמו. ראוי לחשוב האם בכוחו של לימוד משותף של גברים ונשים, לאפשר חוויית לימוד מגוונת יותר, שתעשיר את צורת הלימוד ואת התובנות העולות ממנו. בדיונים בנושאים של משפחה, הורות, זוגיות – ובעצם, כמעט בכל נושא אחר בעל משמעות בחיינו – המפגש בין נקודות המבט הגברית והנשית הוא כמעט בגדר הכרח, אם רוצים להגיע ללימוד מלא ושלם המכיל נקודות מבט מגוונות ורגישות לצדדים השונים של כל נושא.

השארתו של מרחב לימוד התורה כמרחב מגדרי נפרד באופן מובהק, פוגעת כאמור ביכולתה של התורה להתעשר מכוח המפגש של נקודות המבט השונות.

בתוככי קודש הקדשים, במקום המקודש ביותר עבורנו, ישנו סמל רב השראה ורב עוצמה. שני הכרובים מביטים זה בפניו של זה, ויחד עם זה פניהם אל פני הכפורת, ובתוכה של הכפורת מונח לא אחר מספר התורה. חז"ל כידוע דורשים ששני הכרובים אינם אלא איש ואישה. הרי לנו פירוש מעורר השראה למשמעותו של הסמל המקודש ביותר ביהדות: איש ואישה המביטים זה בפניו של זה, ולומדים יחד תורה.

לא כולם יכולים ללמוד בבית

זוהי הזכות הגדולה שמהפכת לימוד התורה לנשים מזמנת לנו: הכנסת לימוד התורה לתוך המרחב הזוגי והמשפחתי באופן שעשוי להפרות ולהעצים את הזוגיות, המשפחה וגם את התורה עצמה.

הרב אבינר שולח את הזוגות המעוניינים ללמוד יחד – ללמוד בביתם. זוהי כמובן אופציה מצויינת ללימוד זוגי, ואשרי הזוג שנוהג כך באופן קבוע. אבל אם כולם היו יכולים ללמוד באופן עצמאי בביתם – היינו יכולים כבר לסגור את כל הישיבות ואת כל בתי המדרש. התרחשות דתית ותרבותית משמעותית ומשמחת כל כך זקוקה גם למלמדים ומלמדות, לסביבה חברתית ולשותפי דרך.

אשרינו שזכינו לחיות בדור תחילת הגאולה שלעניות דעתי, הלימוד המשותף והמכבד בין גברים ונשים, אינו אלא אחד מסממניה.

==

הרב יצחק בן דוד הוא ראש בית המדרש של הקיבוץ הדתי בעין הנצי"ב ורב קיבוץ עין הנצי"ב.