שימושי: פירוט הלכות הפרשת תרומות ומעשרות

מחלקת הכשרות של הרבנות הראשית לישראל פירסמה חוברת ובה פירוט דיני הפרשת תרומות ומעשרות. איך מפרישים? כמה מפרישים? באיזו שנה? ומה עושים הם התרומות והמעשרות? כל התשובות בפירוט מלא ובהסברים בשפה קלה כדי שכל אחד ידע איך להפריש תרומות ומעשרות

שימושי: פירוט הלכות הפרשת תרומות ומעשרות
  פירות וירקות (פלאש90)

הלכות הפרשת תרו"מ

יסודות הלכות תרו"מ:

נצטווינו להפריש מפירות ארץ ישראל חמישה סוגים של מתנות, מהם שנוהגים בגידולי כל שנה ושנה, ומהם שאינם נוהגים אלא בגידולי שנים מסוימות בלבד.

תרומה גדולה – נוהגת בגידולי כל השנים.

מעשר ראשון – נוהג בגידולי כל השנים.

תרומת מעשר – נוהגת בגידולי כל השנים.

מעשר שני – נוהג בגידולי השנים א, ב, ד, ה, לשמיטה.

מעשר עני – נוהג בגידולי השנים ג', ו', לשמיטה.

לכל הפרשה ומתנה דינים משלה: בשיעורה, ביעודה ולמי מותר לאוכלה. כמובן שהדינים למעשה שונים היום מכפי שהיה נהוג למעשה בזמן המקדש וכפי שיבואר.

פירות ארץ ישראל שלא הופרשו מהם תרומות ומעשרות נקראים בשם  "טבל והם אסורים באכילה.

הפרשה ונתינה:

1. קריאת שם

קריאת השם של כל סוגי המתנות השונות מסירה משאר הפירות את השם טבל ומתירה אותם באכילה ומחייבת לנהוג בפירות שנקבעו למעשרות את הדינים המיוחדים לכל סוג מעשר. קריאת שם זו נעשית ע"י נוסח הפרשת תרומות ומעשרות שאנו אומרים.

בפועל, יש סוגי מתנות שמשאירים אותם בתוך ערימת הפירות המיועדים לאכילה, ויש סוגי מתנות שמפרידים אותם מתוך ערימת הפירות ומאבדים אותם. להלן יתבאר מתי נוהגים כך ומתי כך.

 

2. הנתינה

הנתינה היא נתינת המתנות לבעליהן:

1.  תרומה – לכהן

2. מעשר ראשון – ללוי

3. מעשר עני – לעני

במעשר שני – אין מצוות נתינה, המצווה היא לאכול את הפירות בירושלים, ראה להלן.

חובת ההפרשה [וקריאת השם] אינה תלויה באפשרות קיומה של מצוות הנתינה, ולכן קיימת מצוות הפרשה גם בזמן שאי אפשר לקיים את מצוות הנתינה, כפי שיבואר להלן, וכל זמן שלא קוימה מצוות ההפרשה, הפירות אסורים באכילה. ואולם יש הבדל ביו אופן ההפרשה הנהוגה בזמן שבו ניתנות המתנות לבעליהן, לבין הזמן שבו הן אינן ניתנות להם.

בזמן שבית המקדש היה קיים, כשהיו נותנים את התרומות לכהן, מעשר ראשון ללוי, מעשר עני לעני

ומעשר שני היו מעלים לירושלים, היו מפרידים מכלל הפירות את הכמות הדרושה לכל מתנה ומתנה והיו קובעים כל מתנה בפירות המופרשים על ידי האמירה: "פירות אלו יהיו תרומה", "אלה מעשר" וכו'.

ואילו בזמן הזה, כאשר אין נותנים את כל המתנות לבעליהן, ואין מעלים מעשר שני לירושלים, נוהגים להפריד בפועל מכלל הפירות רק כשיעור תרומה גדולה ותרומת מעשר, מפני שאלה אסורים באכילה, אבל מעשר ראשון ומעשר שני המותרים באכילה [מעשר ראשון – אחר הפרשת תרומת מעשר, ומעשר שני – אחר חילולו ראה להלן], אין מפרידים אותם בפועל, אלא מציינים את מקומם ואת כמותם וקוראים להם שם בהיותם בתוך שאר הפירות.

קריאת שם המתנות וקביעת מקומן – בין בפירות שהופרדו ובין בכלל הפירות נעשית על ידי אמירת נוסח ההפרשה. עם אמירת הנוסח חלים על כל מתנה ומתנה דיניה ויש לנהוג בהם כמתחייב מהם, ואילו יתר הפירות מותרים באכילה.

המינים החייבים בהפרשה:

יש מינים שחייבים בתרומות ומעשרות מן התורה ויש שחייבים רק מדרבנן.

חמשת מיני דגן: חיטים, שעורים, כוסמין, שיפון ושיבולת שועל, וכן זיתים ושמנם וענבים

ויינם – חייבים מן התורה.

שאר פירות האילן, הקטניות והירקות – חייבים מדרבנן.

ויש אומרים שגם פירות אילן וקטניות חייבים בתרומות ומעשרות מן התורה.

מי חייב במצוות ההפרשה?

חובת ההפרשה מוטלת על בעל הפירות, ולכן במקרה של סוחר שנמצאים ברשותו פירות עליו מוטלת

החובה להפריש תרו"מ ורק הוא יכול לעשות זאת כיון שאדם אחר שאינו הבעלים אינו יכול להפריש

תרו"מ. משגיח יכול להפריש מדין שליחות דהיינו שבעל הפירות ממנה אותו בתור שלוחו להפריש ולכן

יכולה לחול הפרשת המשגיח.

טבלת סוגי המתנות:

 

נוסח הפרשת תרו"מ [חילול המעשר שני על קרן המעשרות]:

מפרישים מעט יותר מ 1% מהפירות המיועדים לאכילה ואומרים :

היותר מאחד ממאה שיש כאן [במה שמונח בנפרד] הרי הוא תרומה גדולה בצד צפונו (כל מין על מינו).

אותו אחד ממאה שיש כאן [במה שמונח בנפרד] ועוד תשעה חלקים כמותו בצד צפונם של הפירות (כל מין על מינו) הרי הוא מעשר ראשון.

אותו אחד ממאה שעשיתיו מעשר ראשון, עשוי תרומת מעשר (כל מין על מינו). ומעשר שני בדרומם של הפירות (כל מין על מינו). ואם צריך מעשר עני, יהא מעשר עני בדרומם (כל מין על מינו).

חילול:

המעשר שני שכאן, כל דרגת חיוב בפני עצמה, ואם יש כאן רבעי, הרבעי שכאן, כל אחד יהא מחולל על פרוטה בפני עצמה במטבע שייחד הממונה על "הקרן לחילול מעשר שני" לחילול זה, לפי תנאיו. ומה שאין בו שוה פרוטה, יהא מחולל בשוויו על המטבע שייחד לחילול זה, לפי תנאיו.

 

הסבר לנוסח:

היותר מאחד ממאה שיש כאן [במה שמונח בנפרד] הרי הוא תרומה גדולה בצד צפונו (כל מין על מינו) באמירה זו אנו קובעים את התרומה גדולה בצד צפון של הפירות שהפרשנו למעשרות [המיועדים לאיבוד].

התרומה נקבעת במעט העודף על האחוז שהפרשנו, ולכן מובן שאם לקחו פחות מאחוז ויותר, הרי אין על מה לחול התרומה גדולה וממילא איננו יכולים לתקן את הפירות והם נשארים באיסור טבל. אין חובה לומר את המילים בסוגריים מרובעות – "במה שמונח בנפרד" אולם ודאי שהמעשר צריך להתכוון לכך שהתרומה גדולה תחול באותו עודף שנמצא בצד צפון של מה שהפריש.

את המילים בסוגריים העגולות – "כל מין על מינו" חייבים לומר בזמן שמפרישים מכמה מינים ביחד (כמו למשל ענבים ואפרסקים)

אותו אחד ממאה שיש כאן [במה שמונח בנפרד] ועוד תשעה חלקים כמותו בצד צפונם של הפירות (כל מין על מינו) הרי הוא מעשר ראשון

באמירה זו אנו קובעים את מקומו של המעשר ראשון. עשירית מהמעשר הראשון (שהיא מאית מהכל) נקבעת בכמות שהוצאנו לתרו"מ ואילו תשע העשיריות הנותרות נקבעות בצד צפון של כלל הפירות.

אותו אחד ממאה שעשיתיו מעשר ראשון, עשוי תרומת מעשר (כל מין על מינו)

באמירה זו אנו קובעים את התרומת מעשר, שאותה מפרישים מתוך המעשר הראשון, בכמות שהפרשנו מכלל הפירות לתרו"מ.

ומעשר שני בדרומם של הפירות (כל מין על מינו)

באמירה זו אנו קובעים את מקומו של המעשר שני בדרומם של כלל הפירות שאותם אנו רוצים לתקן.

ואם צריך מעשר עני, יהא מעשר עני בדרומם (כל מין על מינו)

באמירה זו אנו עושים תנאי, שאם הפירות שייכים לשנת מעשר עני (ג, ו, לשמיטה), אזי במקום המעשר שני יחול מעשר עני בדרומם של כלל הפירות שאותם אנו רוצים לתקן.

הסבר לנוסח החילול:

המעשר שני שכאן וכו'

באמירה זו אנו מחללים את המע"ש על פרוטה שנמצאת ב"קרן לחילול המעשר שני". כמובן, שרק מי שיש לו רשות לכך מהנהלת הקרן יכול לחלל על מטבעות הקרן.

המחלל את המע"ש על מטבעות הקרן אינו צריך להוסיף חומש כיון שרק כאשר גם הפירות וגם המטבע שייכים למחלל מוסיפים חומש.

כל דרגת חיוב בפני עצמה וכו'

יש המהדרין להוסיף אמירה זו כאשר ישנם כמה מיני פירות שדרגת חיובם שונה.

ואם יש כאן רבעי וכו'

יש להוסיף במקרה שיש גם פירות שיתכן שהינם נטע רבעי, וגם אותם יש לחלל על פרוטה כמו את

המעשר שני.

ומה שאין בו שווה פרוטה וכו'

אם אין במעשר שני או בנטע רבעי שאנו מחללים שווה פרוטה, אזי החילול נעשה על חלק מפרוטה, לפי שווי הפירות.

בעיות בהפרשת תרומות ומעשרות במיגזר הציבורי

א. הפרשה שלא מן המוקף

מעיקר הדין הפרשת תרו"מ צריכה לכתחילה להעשות "מן המוקף" דהינו, שהתרומה גדולה ותרו"מ יהיו "מוקפין" (סמוכים) לשאר הפירות אותם אנו באים לתקן. אעפ"כ, כבר נהגו שבהפרשות הציבוריות לא מקפידים על כך – אלא במקרים שבהם הדבר ניתן להעשות ללא מאמץ מיוחד.

זאת, עפ"י פסיקת גדולי הפוסקים בדורנו, מחשש שמא הקפדה על כך תגרום לבעיות חמורות בסדר ההפרשה, והרי הלכה פסוקה היא שבדיעבד, גם אם הפריש "שלא מן המוקף" הפירות מתוקנים.

ב. הפרשה על תוצרת שאינה ברשות הבעלים

לעומת זאת, ישנם מקרים שבהם אם חלק מהסחורה כבר לא נמצאת א"א להפריש כלל, משום שנחשב "מעשר משל חבירו על של חבירו".

הכלל הוא, שאם בבעלות החנות או בית האריזה שמטעמו אנו מפרישים נשארו עדיין 20% מסך כל הפירות שאותם אנו רוצים לתקן, אזי אפשר לתקן גם את שאר הפירות שכבר נמכרו, כיוון שאז בכוונתנו לקבוע את המעשר הראשון והמעשר השני (או עני) שביחד מהוים כ 20% מסך כל הפירות באותם פירות שנשארו ברשות הבעלים. (ויש להקדים לפני אמירת הנוסח "כל לשוני יתפרש על הצד היותר טוב לפי ד"ת ותקנות חז"ל").

אולם, אם לא נשארו אפילו 20% מסך כל הפירות, והיות שאין לנו רשות לקבוע את המעשר הראשון והשני (או עני) בפירות שנמצאים בבעלות אחרת, הרי איננו יכולים לתקן את כל הפירות האלו. במקרה כזה, יש להודיע לאלו שמחזיקים כעת בפירות שנמכרו, כי עליהם להפריש בעצמם.

ג. תוצרת בתנועה

המפריש על תוצרת שנמצאת בתנועה תוך כדי אמירת הנוסח עלול להתקל בבעיה, כאשר אותם פירות שבתחילה קבע בהם את המעשר הראשון (בצד צפון של הפירות – לפי הנוסח המקובל) הסתובבו לצד השני, וממילא עלול לצאת שקובע את המעשר שני (או עני) באותם פירות שכבר הם מעשר ראשון וממילא הפרשתו לא חלה.

לפיתרון בעיה זו, צריך לדאוג שהפירות יעמדו בזמן אמירת הנוסח, או להוסיף בנוסח שהמעשר שני

(או עני) יחול בצפון פירות הטבל.

תקלות שכיחות בהפרשת תרו"מ במערכת הציבורית

א. נוסחאות שאינן מתאימות לכוונת המשגיח בענין חילול המע"ש- היות וקיימים בציבור הרבה סוגים של נוסחאות להפרשת תרו"מ כאשר עיקר השוני ביניהם הוא בענין חילול המעשר שני והרבעי, אם החילול נעשה על פרוטה במטבע שהמעשר בעצמו ייחד או על פרוטה במטבע שבאחד מהמכונים שיש להם סידור לחילול מע"ש ורבעי על מטבע שלהם.

ישנו הכרח לכך שכוונת המשגיח תתאים למה שכתוב בנוסח שאותו הוא אומר, היות ואם לדוגמא המשגיח אומר שחילול המע"ש יהיה על פרוטה "במטבע שייחדתי" כפי שמופיע בנוסחאות שבסידורים וכיוצ"ב בעוד שלמעשה כוונתו לחלל על מטבע שבאחד המכונים – הרי שייתכן ולא חל החילול כלל, וכן להיפך במקום שכוונתו לחלל על פרוטה במטבע שייחד ובפיו אומר שמחלל על מטבע שבאחד המכונים, שהרי אין כאן "פיו ולבו שוים".

ב. נוסחאות מאולתרות ומשובשות- נמצא בכמה הזדמנויות שמשגיחים השתמשו ואמרו נוסחאות שעשו לעצמם שהיו חסרים בהם פרטים הכרחיים מהנוסח, כגון- קביעות מקום בהפרשות שונות, השמטה של חלקים מהנוסח כמו חלק מההפרשות וכיו"ב. בעיה זו נמצאה בעיקר אצל משגיחים שאמרו את הנוסח בע"פ.

ג. אי לקיחת כמות מספקת לתרו"מ – במקרים רבים המשגיחים מפרישים את הכמות הנצרכת לתרו"מ (אחוז ועוד) לפי אומד, מחמת חוסר אפשרות לשקול את כל התוצרת ו/או את הכמות שהופרשה לתרו"מ.

כמובן שבהפרשה באומד אפשר בקלות להגיע למיעוט במעשרות, שאז לדעת רוב הפוסקים לא עשה ולא כלום, שמכיון שתרומה גדולה לא חלה, גם שאר המעשרות אינם חלים. ע"מ שלא נגיע למיעוט במעשרות, המשגיח חייב לדעת שבכל מקרה שמעשר באומד יש לקחת בשפע עד כדי שוודאי תהיה הכמות הנדרשת לתרו"מ.

==

הדברים מעובדים לפי "סדר הפרשת תרו"מ" מאת הרב ש. רייכנברג

 

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע
2 תגובות - 2 דיונים מיין לפי
1
תרומות ומעשרות על גידולי נוכרים
יעקב דובב | 31-01-2013 19:03
האם גידולי נוכרים באדמת ארץ ישראל בזמן הזה חייבים בתרומות ומעשרות ואם כן האם מדאורייתא או מדרבנן
2
תרו"מ על גידולי נוכרים בארץ ישראל
יעקב דובב | 01-02-2013 11:23
לא מצאתי את ההלכות בענין הנ"ל באתר שלכם. אבקש לציין היכן הן מופיעות או לפרט אותן עבורי