ליסכה מרק, כלתו של מכאל (מיכי) מרק הי"ד שנרצח בשבוע שעבר בפיגוע הירי בהר חברון, תחושת השכול אינה תחושה זרה. לפני כ-16 שנה, והיא בת 11 בלבד, נרצח אביה בפיגוע ירי סמוך ליישוב הערבי 'בני נעים'.

בראיון לערוץ 10 היא מספרת על דמותו של חותנה, על החיים בשכול ותוהה "איך אפשר בכלל להמשיך בלי מיכי?".

"הכרתי את מיכי מאז שהייתי בכיתה א', הוא היה דמות מטורפת פה ביישוב", מספרת יסכה, "תמיד חשבו שאני הבת שלו ואמרתי שלא, אבל היום אני אומרת 'אני לא הבת שלו אבל אני הבת שלו'". על הפיגוע בו נרצח אביה מספרת יסכה: "סירבתי להאמין שאבא שלי מת, אם לא הייתי רואה את גופתו לא הייתי מאמינה בחיים שלי שהוא מת".

לאחר רצח אביה אימצו מיכי וחווי מרק את בני שפחתה של יסכה אל חיקיהם: "בשנה הראשונה היה לאמא שלי מאוד קשה להישאר פה ולהתמודד עם הרצח של אבא שלי. היא הייתה נוסעת הרבה לאמא שלה בצפון, והייתה מתקשרת לחווי ושואלת אותה אם זה בסדר שאשאר אצלה, והיא אמרה 'למה את בכלל שואלת? זה ברור'". בכך הפך מיכאל מרק להיות המשענת האבהית החסרה במשפחה: "הוא פשוט לקח את אמא שלי והכניס אותה למשפחה, שתהיה חלק מהמשפחה הגרעינית שלו", אומרת יסכה.

עם הזמן, הפכה יסכה לבת זוגו של בנו הבכור של מיכאל, שלומי, והשניים גם נישאו. "הוא הסלע האיתן בחיים שלי, מהרגע שהוא הגיע הרגשתי שסוף סוף יש לי מקום עכשיו, שעד אז הייתי חייבת להיות חזקה ולהחזיק, שאני יכולה לכמה דקות לקחת את זה ולהגיד לו 'קח שנייה, יופי, תודה' (את התמיכה בכאב על האבל), ואז לקחת את זה בחזרה", היא מספרת על בעלה.

השניים מספרים על הרגע בו נודע להם על הפיגוע ששינה את חייהם: "הוא אמר לי שירו על אמא שלו, הוא אפילו לא הזכיר את אבא שלו", אומרת יסכה, "חטפתי פיק ברכיים ולא הצלחתי לעשות כלום, הוא ארז הכל ואז אמר לי 'אבא שלי מת, אני מרגיש את זה'".

"ביום ראשון בבוקר, כשהשמש זורחת, אמרתי לעצמי איך אותה התחושה שהייתה לי בגיל 11 וחצי, איך השמש זורחת שוב, איך הרכב הזה נוסע, איך אנשים ממשיכים בחיים שלהם כשאבא שלי נרצח? אבא שלי ועכשיו מיקי. איך אפשר בכלל להמשיך בלי מיקי?", היא אומרת בכאב כבד בגרונה.

"אנחנו חזקים, ויחד עם זאת אנחנו לא חושבים שנקמה זו הדרך", אומרת יסכה. "אבא היה בן אדם מאמין, הוא האמין בה' שבאמת היה כל חייו, והוא האמין גם באנשים", סיפר שלומי, "הוא היה פשוט בן אדם אופטימי ומאמין, אני חושב שכל אחד צריך להאמין".