בערב חג השבועות הדביק עיתונאי נכבד מעיתון 'הארץ' את הכינוי 'עבריין בינלאומי' ל – 400,000 תושבי הישובים שמעבר לקו הירוק, 'מתנחלים' בלשון העם. בדל התנערות מכינוי חמור זה לא נשמע מפי מנהיגי השמאל הציוני.

המאבק האידיאולוגי בהתנחלויות מקדש ככל הנראה 'דה-לגיטימציה' למאות אלפי אזרחים. וכשה'דה-לגיטימציה' פורחת לא מפתיע לגלות שבוע מאוחר יותר, מגישת חדשות חשובה ומוערכת בערוץ 10, המכנה בלי משים את ציבור המתנחלים כציבור שבחלקו אינו שפוי. זאת לא אשמתה – היא רק משקפת רוח כללית שנושבת במרחב שלה.

כיוון שכותב שורות אלו הינו מוותיקי העבריינים הבין לאומיים בארצנו (42 שנות עבריינות, מגיל עשרה חודשים) וכיוון שמחר, יחול יום השנה ה – 47 להקמת מושבת העבריינים 'אלון שבות', מוותיקות מושבות העבריינים בארץ, וכיוון שחשוב שלפחות אנחנו העבריינים (מחילה מקוראי הטור שאינם נמנים על העבריינים או על בני משפחותיהם) נכיר את מורשת הפשע, אני מרשה לעצמי לספר לכם את הסיפור של הכפר הערבי שעל חורבותיו יושבת 'אלון שבות'.

* * *

אלון שבות קמה על חורבותיו של כפר ערבי שגורש באלימות ובברוטאליות. במקום שבו יושבת היום שכונת 'גבעת החי"ש' שכן במשך שנים רבות כפר ערבי תמים בשם 'סאוויר'. תושבי הכפר ששכנו במקום בשקט ובשלווה, סבלו מהתעמרויות והתגרויות חוזרות ונשנות. לבסוף, לאחר מספר מעשי רצח (אין מספיק עדויות על הפרטים) הם נטשו את יישובם האהוב ועברו ליישוב ג'בעה.

סיפור אמיתי. לגמרי. במשך למעלה מאלף שנים השתייכו ערביי הארץ והסביבה לשתי קבוצות יסוד שורשיות. קבוצת ה'קייס' וקבוצת ה'ימן'. איבה שררה בין שתי הקבוצות. אפילו הדרוזים, המגובשים יחסית, נלחמו ביניהם בקרב עקוב מדם בשם 'קרב עין דארה' (שכונה מאוחר יותר בפי הדרוזים ה'ימנים', שהפסידו בקרב, בשם 'טבח').

הפיצול השורשי הזה פילג את ערביי בית לחם, ה'ימנים', שסימלם היה דגל לבן ואת ערביי חברון, ה'קייסים', שסימלם היה דגל אדום. גוש עציון שכן בתווך, והיווה זירת עימותים תדירה בין השבטים. כשבמאה ה-17 התיישבו בקרקעות הגוש ערבים משבט ה'קייס', התעללו בהם בדואים מאיזור בית לחם שהשתייכו למחנה ה'יימנים', ולבסוף גירשו אותם.

ניסיונות התורכים לאחד את שני השבטים נכשלו. רק כשהגיעו היהודים נזכרו ערביי האיזור שהם בני אומה פלסטינית אחת. כך זכינו לאחד שתי קבוצות אוכלוסיה עוינות לקבוצה אחת – העם הפלסטיני, שנולד כנראה בזכותינו.

* * *
בשל אותן מלחמות עקובות מדם נותר גוש עציון שומם ונטוש. גם בגלגול הראשון של הגוש, לפני הקמת המדינה, וגם בגלגול השני של הגוש, אחרי מלחמת ששת הימים, היו הרי הגוש שוממים. בתמונות של הגוש משנת 1969 רואים בעיקר גבעות טרשים. הצבעים ששלטו באזור היו אז צהוב וחום. הירוק נעדר.

ואז הגיעו העבריינים. העבריינים שהפריחו את השממה והפכו את הגוש למקום ירוק וחי. העבריינים שלא נרתעו מטרור ופיתחו וביססו את הגוש גם בימים מדממים וקשים. העבריינים שגרמו לערביי בית לחם לקנא באחיהם המועטים שזכו לגור בתוך תחומי מועצת גוש עציון.

* * *
על פי האתר 'זוכרות', 600 ישובים ערביים ננטשו ונהרסו בתוך תחומי הקו הירוק במלחמת השחרור. בין חדרה לגדרה פזורים שרידיהם של עשרות כפרים ערבים נטושים. קיבוצים ומושבים רבים נבנו על חורבות מאות הישובים הערבים הנטושים.

ומה עשו העבריינים מיהודה ושומרון? 6 ישובים ערביים בלבד ננטשו בתוך תחומי יהודה ושומרון. 6 יישובים בלבד. את ההתנחלויות בנינו לצד ישובים ערבים ולא על חורבותיהם, כפי שעשו אחינו מעבר לקו הירוק.

תולדות העמים גדושות ומלאות בנדידת אוכלוסין. ארץ ישראל היא ביתנו ואין לי שום נקיפות מצפון בכל הקשור לתושבים ערבים שברחו מבתיהם שבתוך הקו הירוק. אבל, אם רוצים למצוא בכל זאת עבריינים אני ממליץ לחפש אותם דווקא בתוך הקו הירוק ולא ביהודה ושומרון. הנזק שגרמנו לערביי יהודה ושומרון בטל במיליון לעומת הנזק שגרמו תושבי תל אביב והסביבה לערביי מישור החוף. ההבדל היחידי בינינו הוא שבמדינת תל אביב השמידו את הראיות המרשיעות וקברו אותן מתחת לאדמה, בעוד שאנחנו ביהודה ושומרון ממשיכים לחיות לצד ערביי האיזור.

וכבר הגדיר זאת ג'מאל זחאלקה טוב ממני: 'הקיבוצים גרועים מההתנחלויות. את ההתנחלויות בניתם ליד הישובים הערבים, את הקיבוצים בניתם על חורבות הישובים הערבים.'

* * *
יבורכו בוני הארץ – המתנחלים והקיבוצניקים. יבושו הצבועים מרחוב שוקן.
[[[http://www.srugim.co.il/wp-content/uploads/2016/06/13443727_1024608140927002_1582684795_n.mp4]]]

(צילום: מתוך הפייסבוק של יותם זמרי)