תת-אלוף מנחם עיני הלך לעולמו היום (ראשון, י"ז באייר תשפ"ו) בגיל 88. עיני, יליד עיראק שעלה ארצה בילדותו, הותיר אחריו מורשת קרב מפוארת כנווט קרב, מפקד ודיפלומט צבאי.
עיני היה מחלוצי עידן הסילון בחיל האוויר. הוא שירת כנווט במטוסי הווטור ובמלחמת ששת הימים היה הנווט המוביל במבנה שנשלח בתחילת מבצע "מוקד" ללוחמה אלקטרונית. בהמשך, נשלח לארה"ב לקליטת מטוסי הפנטום הראשונים של ישראל ושירת בטייסת 201 המיתולוגית, שם רשם את ההפלה הראשונה באמצעות טיל "לביד".
הנפילה בשבי ו"תרגום הטייסים"
ביולי 1970, במהלך מלחמת ההתשה, יצא עיני למבצע "אתגר" בתעלת סואץ יחד עם מפקד הטייסת שמואל חץ. מטוסם נפגע מטיל קרקע-אוויר מצרי; חץ הצליח לפלוט את עיני מהמטוס אך נהרג בעצמו. עיני, שנפצע קשה, נפל בשבי המצרי.
במהלך שלוש השנים ששהה בשבי בקהיר, השתתף עיני במפעל תרבותי יוצא דופן: יחד עם חבריו לתא הכלא, תרגם לעברית את ספרו של ג'.ר.ר טולקין "ההוביט". הספר, שנודע לימים כ"תרגום הטייסים", הפך לנכס צאן ברזל בספרות הישראלית. הוא שוחרר מהשבי בנובמבר 1973, לאחר מלחמת יום הכיפורים.
מנהל פרויקט ה"לביא"
לאחר שובו מהשבי המשיך עיני בשירות משמעותי בחיל האוויר, בין היתר כראש ענף אמל"ח וכנספח חיל האוויר בוושינגטון. עם שחרורו מצה"ל, מונה לראש מנהלת תוכנית ה"לביא" במשרד הביטחון, והוביל את פרויקט הדגל של התעשייה האווירית באותן שנים.
עיני, שהיה בעל תארים מתקדמים במדע המדינה ובמנהל עסקים, הותיר אחריו את רעייתו אסתר, שלוש בנות ונכדים. סיפור גבורתו ושנות השבי תועדו בספרה של רעייתו, "קול דממה דקה", שפורסם לפני מספר שנים.
תגובות