השבוע האחרון האיר פנים לכדורסל שלנו: שלוש נציגות ישראליות ניצחו באירופה, הפועל תל אביב דוהרת ביורוליג, ירושלים שולטת בבית שלה ביורוקאפ, והליגה המקומית חזרה לפעילות מלאה. בתוך השיא הזה, זה בדיוק הזמן לעצור ולהצדיע לאיש שמייצג את הענף יותר מכל אחד אחר. צביקה שרף חוגג היום יום הולדת 74, וזו הזדמנות מצוינת לחזור לתחנות חייו של המאמן הלאומי.
צביקה שרף נולד בתל אביב ב-18 בדצמבר 1951. למרות שהחל את דרכו עם הכדור ביד כשחקן, מהר מאוד הוא שינה כיוון. כבר בגיל 16 הוא נשלח לקורס מאמנים יחד עם חברו לקבוצה פיני גרשון. שרף המשיך לשחק עד גיל 23. ב-1977, כשהוא בן 26 בלבד, פצח בקריירת אימון שהחלה במכבי דרום תל אביב והמשיכה לבית"ר תל אביב הקטנה.
צילום: התמודד מול אב מכה ומכחיש את יום הולדתו: פיני גרשון חוגג 74הפריצה הגדולה הגיעה בתחילת שנות ה-80. בין 1980 ל-1982 שרף שימש כעוזרו של רודי ד'אמיקו במכבי תל אביב הגדולה, תקופה שזכורה בזכות הזכייה ההיסטורית באליפות אירופה, לצד דאבלים מקומיים מרשימים. היציאה הראשונה שלו מחוץ למועדון הצהוב הייתה להפועל רמת גן/גבעתיים. ר"ג אז קבוצת צמרת לגיטימית הייתה "הכבשה השחורה" של מכבי והצליחה להכניע אותה לפחות פעם בעונה.
ב-1983 המעגל נסגר בפעם הראשונה כששרף מונה למאמן הראשי של מכבי תל אביב. בארבע השנים שלו בתפקיד הוא קטף ארבע אליפויות ושלושה גביעים, והגיע עד לגמר אליפות אירופה ב-1987. שם, בדרמה מורטת עצבים, הפסידה הקבוצה 71:69 למילאנו – הפסד ששרף מגדיר עד היום ככואב ביותר בקריירה שלו. במקביל, הוא כבר החל להטביע חותם בנבחרת ישראל (1984-1987), והוביל אותה להישג שיא היסטורי: מקום שביעי באליפות העולם ב-1986.
דווקא מחוץ לישראל: התואר האירופי הגיע
הקריירה של שרף המשיכה להיות רכבת הרים של הצלחות. אחרי גיחה לאליצור נתניה, הוא חזר לקדנציה נוספת במכבי תל אביב, הגיע שוב לגמר אירופי (והפעם הפסד ליוגופלסטיקה ספליט), וב-1991 חזר לשש שנים אינטנסיביות בנבחרת ישראל, איתה העפיל לשלוש אליפויות אירופה, אחרי היעדרות של מספר שנים.
דווקא מחוץ לישראל, שרף הצליח להשיג את מה שחמק ממנו בצהוב. בעונת 1992/93, כמאמן אריס סלוניקי היוונית, הוא הניף את גביע אירופה למחזיקות גביע. כשחזר לארץ, הוא עבר בתחנות היוקרתיות ביותר – מהפועל ירושלים ועד הפועל תל אביב – והמשיך לצבור תארים. בסך הכל, שרף אימן את מכבי תל אביב ב-11 עונות ובחמש קדנציות שונות, כשהוא מחזיק בנתון בלתי נתפס: 77.4 אחוזי הצלחה בליגה (298 ניצחונות לעומת 87 הפסדים בלבד). אך למרות שלושה גמרים אירופה, לא הצליח לזכות בגביע הנכסף עם קבוצתו האהובה.
ב-2005 חזר שרף לנבחרת במקומו של דיוויד בלאט שעזב בהפתעה. הוא הפך את החבורה בכחול לבן לחבורה לוחמת שכונתה "כח צביקה". הוא השיג ניצחונות מרשימים על ספרד וסרביה וסיים במקום התשיעי באליפות אירופה. גם ברוסיה הרחוקה הוא השאיר חותם. שרף שזכה עם ספרטק סנט פטרסבורג בגביע הרוסי אחרי 19 שנים שחונות של המועדון.
צביקה שרף לא פוחד ממאבקים
מעבר ללוח השרטוטים, שרף תמיד היה דמות שלא חוששת ממאבקים. ב-2012 הקים את "סיעת עוז" ורץ לראשות איגוד הכדורסל. הוא ניהל מאבקים משפטיים עיקשים על דמותו של הענף. גם כפרשן דעתן בערוץ הספורט, הוא המשיך לספק "פנינים" שנכנסו לפנתיאון, כמו המשפט האלמותי: "מי שלא אוהב לחץ – שלא יאהד את מכבי תל אביב". בראיון בערוץ 10 ב-2008 אמר: "כל אחד יודע להיות ראש ממשלה, כל אחד יודע להיות שר ביטחון, אז כל אחד יודע גם להיות מאמן מכבי תל אביב… אבל בינתיים אנשים מגיעים לתפקיד הזה ומתפרקים!".
לשרף יש 19 תארים בקריירה (כולל גביע ווינר עם מכבי ראשון לציון). שמונה העפלות לאליפות אירופה עם הנבחרת ב-13 שנים. הוא השיג תקדימים היסטוריים כמו הניצחונות הראשונים של מאמן ישראלי במדריד ובאיטליה. שרף ללא ספק הוא אחד הדמויות הגדולות בתולדות הספורט הישראלי.
אמש עלה שרף לכותרות מזווית פחות טובה. בראיון בספורט 1 סיפר שרף מדוע עזב את איגוד הכדורסל "הלכתי נגד השחיתות, אבל לקראת הסוף פתאום 'גילו אותי'. אני נתתי באיגוד הכדורסל את חיי, כמו במכבי תל אביב. אני יכול לתרום אבל לא יכול לכפות את עצמי על אף אחד. אם יבואו ויציאו לי אני אחליט אם לעשות את זה". האם המאמן הלאומי יצליח לגשר על הפערים ולחזור לכדורסל הישראלי?
תגובות