פיטורי יו"ר ועדת התרבות; טוב אבל לא מספיק

שוב ושוב צפה ועולה בחברה הישראלית שאלת מקומה של התרבות, האם יש זכות לממשלה לקבוע נורמות בנושא התרבות? להחליט איזה סוג של תרבות היא מעוניינת לקדם ואיזה לא?

השבוע היינו עדים לסערה ציבורית סביב פיטוריה של יו"ר וועדת התרבות, הגב' בלהה בלום, על ידי שר החינוך נפתלי בנט. מחד, אנו מחזקים את ידיו של השר בנט, אך מאידך אנו טוענים שאין די בכך שהשר יבלום השפעות שליליות אלא לנהוג כדברי הפסוק "סור מרע ועשה טוב", ליזום ולתמוך ולקדם באופן חיובי תרבות יהודית מקורית וערכית.

מהי תרבות

מהי בכלל תרבות?בתורה, המילה תרבות מופיעה במשמעות של למידה וגידול (בפסוק "תרבות אנשים חטאים", תלמידי אנשים חוטאים, בדומה ל"תרבית" בלשוננו היום). בעברית של היום, תרבות היא תרגום המילה האנגלית Culture, ורבים עוד זוכרים את השימוש במלה 'קולטורה' לפני שהתקבל החידוש הלשוני של המושג תרבות.

תרבות היא מורשת ודרך החיים של העם. לכל חברה מאפיינים משלה, סגנון התנהגות ולבוש, נורמות וערכים, אמונות ופולקלור, מסורת ומורשת היסטורית, ועוד מכלול מאפיינים היוצרים סביבה המאגדת את פרטיה – אלו אבני הבניין של התרבות, מה שהחברה מנחילה לפרטיה.

איך מבטאים תרבות

במדינת ישראל, המושג תרבות מתייחס בעיקר למורשת ולמסורת של החברה המערבית ולדרך חייה. אך יתירה מזו, אמת-המידה להגדרת תרבות במדינת ישראל היא על פי מאפייניהתרבות המערבית. היינו, אם מורשת המערב באה לידי ביטוי בכלים מיוחדים,כמו תיאטרון קולנוע ציור ומוסיקה, הרי אלו הם הסגנונות התרבותיים היחידים הקיימים, וכל דבר אחר הוא חשוד מראש… כל צורת ביטוי למורשת כלשהיתהיה לגיטימית רק אם היא מתאימה לכלים בה משתמשת תרבות המערב.

אם יש עם שמורשתו באה לידי ביטוי באופן אחר, במסגרת משפחתית או פרטנית, בלמידה משותפת או בהתכנסות לפעילות רוחנית מסוג אחר, לא בהכרח שהרשויות יכירו בכך כפעילות תרבות, כיוון שאין זה בכלים המקובלים – מה שמגביל רבים מאלו הרוצים לעסוק בפיתוח המורשת לתחומים מסוימים ומצומצמים על מנת לקבל הכרה.

יתירה מכך, ישנן צורות ביטוי של המורשת המערבית שאף מנוגדות למורשת ישראל. כך למשל, בתחום הקולנוע והמשחק – שפותח בעיקרו במורשת היוונית והתפשט בעולם כולו – יש היבטים מסוימים שאינם מתאימים לרוח היהדות, ופעמים רבות מאוד הוא מגיע למקומות המהווים סתירה של ממש למורשת היהודית (כמו שימוש באלמנטים של אלימות ויצריות). בהשוואה, לתחום המוסיקה יש מקום נכבד וחשוב במורשת היהודית מאז ומקדם, וגם היום הוא תופס מקום משמעותי בחברה הנאמנה למורשת ישראל המקורית –אלא שזהו תחום אחד מיני רבים, ואין לראות בו את חזות כל התרבות היהודית.

מקורות המורשת היהודית בישראל

נראה שהמורשת של העם היהודי במדינת ישראלסובבת בעיקרה על שלשה מקורות מרכזיים. הראשון, המורשת היהודית הקדומה המבוססת על חיי עם ישראל לאורך ההיסטוריה שהתעצבו בעיקר על פי התורה (שהיא המקור לחגי ישראל, למוסר היהודי הבולט ביחודו, ולעוד כמה וכמה מאפיינים המייחדים את העם היהודי), וכן מנהגים שנתייסדו לאורך הגלות בכל מקומות מושבותיהם של ישראל. המקור השני הוא קורות ימי ישראל בעת החדשה, בעיקר מאז השואה, כולל כל מלחמות ישראל והווי החיים שהתחדש בארץ. והמקור השלישי – התרבות המיובאת ממקורות שאינם יהודיים, מאירופה מאמריקה ומהמזרח.

כל אלו משפיעים על הווי החיים בארץ, על האוירה הציבורית ועל עולמו של היחיד. גם החברה עצמה מתפלגת לקבוצות שונות, יש שניזונות יותר מהמקור הראשון, יש מהשני ויש מהשלישי, יש הרוצים לקבל משלוש המקורות גם יחד ויש שנלחמים לבטל את השפעתם של מקורות מסוימים.

אי אפשר להתעלם מן העובדה שמורשת היא מקור השראה המשפיע על כל עולמם של האנשים. אנשי התרבות, אלו המפתחים את המורשת ומזינים בה את הציבור, הם בעלי מעמד מכובד, לעיתים אף יותר מראשי המדינה, והשפעתם על עיצוב דעת הקהל היא מכרעת. אפשר אף לומר כי הם מהווים חלק ממערך החינוך של העם, שהרי כמו שהקדמנו תרבות פירושה למידה.

ומה תפקיד השלטון

במדינה יהודית ראויה לשמה, מתפקיד השלטון לדאוג לכך שבמרחב הציבורי יהיה מקום של כבוד לתרבות היהודית המקורית, על מנת שעם ישראל לא יאבד את נכסיו הרוחניים והתרבותיים, את ההיסטוריה המפוארת שלו ואת המורשת המיוחדת שחלקים רבים ממנה אף הנחיל לאומות העולם. עם ישראל היה מאז ומתמיד לפיד המאיר לגויים ומסייע לאנושות להתקדם, הוא שהנחיל לכל העולם את ספר הספרים התנ"ך ואת הקוד המוסרי שבו. אל לנו להתבייש במורשתנו וגם לא להתנער מאחריותנו להביא ברכה לכלל האנושות, הדרך עודנה ארוכה בפנינו שהרי האנושות עדיין רחוקה מלכתת את הטנקים למחרשות ואת פצצות האטום לתחנות כוח.

המצב כיום הוא שמבחינה מסוימת התרבות היהודית נאלצת לעמוד במגננה. יש שיראו בכך מהדורה חוזרת של העימות שהיה בעבר הרחוק עם התרבות ההלניסטית השלטת שאיימה לחנוק את התרבות היהודית שנאבקה על חירותה. כיום הסכנה הנשקפת לתרבות היהודית היא מהתרבות המערבית (יורשת התרבות ההלניסטית) שגם היא דורסת תרבויות אחרות, גם אם לא באלימות גלויה אך בהרבה כסף ואמצעים שאינם מאפשרים לתרבויות אחרות לעמוד אתה בתחרות.

האחריות מוטלת על השלטון בכלל, ועל משרדי החינוך והתרבות בפרט, לדאוג שלא תהיה דריסה של המורשת היהודית המפוארת. ואם היום היא מופלת לרעה, ואינה מקבלת את מקום הכבוד הראוי לה, יש למצוא את הדרכים לאזן את המערכת, ולתקצב מערכות וארגונים שמטרותיהם לשמר לפתח ולשחזר את התרבות היהודית המקורית.

במקום המצב הקיים, בו התרבות השולטת בכיפה היא תרבות המערב, ואילו התרבות היהודית נדחקת לתוך "האגף לתרבות תורנית" – צריך שעיקרו של משרד התרבות יעסוק בתרבות יהודית, התרבות שלנו בה"א הידיעה, ואילו התרבות המערבית תהווה אגף אחד במשרד (בדומה לאגף לתרבות ערבית ותרבות דרוזית הקיימים כיום). תפקידו של המשרד יהיה לדחוף ולעזור למקם את התרבות היהודית במרכז התרבות במדינת ישראל, מתוך הכרה שהתרבות במדינה יהודית מחויבת בראש ובראשונה לשורשיה היהודיים.

(הכותב הוא ראש תא תרבות וחינוך בתנועת 'דרך חיים')