שימו לב: חלק מרבני הציונות הדתית ותלמידיהם פורשים אט-אט מדרכה של הציונות הדתית

הכול החל לפני כ-20 שנה במחלוקת שהייתה סביב הסכמי אוסלו ומסירת שטחי ארץ ישראל לערבים תמורת שלום. הרב צבי יהודה הכהן זצ"ל התנגד בכל תוקף אפילו לאוטונומיה לערבים, והסתמך על דבריו של הרמב"ן בתוספת ד' לספר המצוות של הרמב"ם, שפסק שמצוות "והורשתם אותה וישבתם בה" כוללת "שלא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה בדור מן הדורות".

לעומתו, פסק הרב עמיטל זצ"ל כדברי ה"מגילת אסתר" בהשגותיו על הרמב"ן שעד בוא המשיח אין מצוות כיבוש ומלחמת מצווה, כאומר: אין כיום מצוה ציבורית ממלכתית לכבוש, לשלוט או להקים מדינה בשטחי ארץ ישראל. כך הסביר באדיקות גדולה הרב אמנון בזק את דעת רבו בחוברת שהוציא אז: כיוון שאין מצווה לאומית כללית של מלחמה, הרי שדין "פיקוח נפש" גובר על מסירת שטחים לערבים. הוא מבאר שם שאם הייתה מצוות מלחמה, היא הייתה מבטלת את דין פיקוח נפש, כדברי ה"מנחת חינוך" ש"הרי התורה לא תסמוך דבריה על הנס", התורה ציוותה להילחם למרות החשש שימותו אנשים. אם כן, לדעתו אין כיום מצווה להקים מדינה, בניגוד לדעת הרב צבי יהודה זצ"ל.

זה המשיך לפני שלוש שנים, כשנכנסה לתפקיד המפקחת הראשית על לימודי התנ"ך בחמ"ד, הגברת מירי שליסל, שהכריזה שתומכים בה רבותיה. היא פיתחה תוכנית לימודים חדשה שמרכזה לימוד המקרא על פי הפשט, ללא הכרח להיצמד להסבר של חז"ל וגדולי המפרשים שבכל הדורות. היא ביקשה ללמד על דמויות התנ"ך בגובה העיניים ולא לעשותן "קדושות מדי". בכך, היא סטתה מדרכם המסורתית של רבני הציונות הדתית ובראשם הרב שאול ישראלי זצ"ל, שביטא בפירוש את דרכו במאמר מכונן שכתב בשנת תש"ל עם הקמת חטיבת הביניים בחינוך הממלכתי דתי. וכך הוא כותב שם: "בלי העמקה מתאימה וליווי מתמיד של הכתוב בדברי חז"ל, יקבל התלמיד מושגים מסולפים על אבותינו הקדושים ועל מאורעות חייהם. הוא יתייחס ללא ספק בביקורתיות לדוגמא ליחס של שרה אמנו להגר ולישמעאל… הוא יהא נוטה לראות ב'שייחים' הבדואים את הדמות החיה של האבות, ומתוך השוואה זו יקבע את היחס אליהם וכן לשאר האישים האלוקיים שבתורה, שחז"ל אמרו עליהם: "אם ראשונים כמלאכים…".

השיא הגיע עתה, אחרי פטירתו של הרב ליכטנשטיין זצ"ל, שהתנגד לגיורים פרטיים שלא דרך הרבנות הראשית, בהקמתם של בתי דינים פרטיים על ידי רבנים מהציונות הדתית. לא עוד הנהגה תורנית אחת של הרבנות הראשית לישראל בנושאים הציבוריים לכל העם היהודי השב לציון, אלא בד"צים פרטיים במקומה של הרבנות הראשית. יש בד"צים חרדיים ויש בד"צים ליברליים, אך משניהם נעדרת הלגיטימיות של כוח הכלל שהתחדש בדורותינו.

הרב קוק זצ"ל הקים את הרבנות הראשית לישראל מתוך חזונו ליצור הנהגה רוחנית אחת לכלל ישראל. משלוש הדוגמאות שהזכרתי עולה תמונה עגומה מאוד ונטישת הנאמנות לדרכה הרוחנית והממלכתית של הציונות הדתית.

לסיום, אזכיר דבר תמוה: בהתפרסם עניין פתיחת בתי הדין לגיור, הודיע השר נפתלי בנט, מנהיג המפלגה הציונות  דתית, "הבית היהודי", על תמיכתו בהם, למרות התנגדותם הנמרצת של הרב יעקב אריאל והרב דרוקמן. הדבר מפליא לאחר הבטחותיו קודם הבחירות שהוא יהיה נאמן לדרכה של הציונות הדתית.

(הכותב הוא ר"מ בישיבת 'מדברה כעדן' מצפה רמון)