קראתי כעת את מאמרו של עודד מזרחי – "עד כמה אתם מכירים את הרב יצחק גינזבורג?". במאמרו, מתאר עודד – "אדם שיש סביבו אווירה נעימה של חיוכים, יהודי עניו שמעולם לא כפה עלי מאומה, גם לא באיזו בחינה דקה שבדקה". יכול להיות, אינני מכיר היטב את הרב גינזבורג.

ואכן, מהיכרותי המעטה עם פועלו של הרב, ניתן בהחלט להתרשם ממפעל תורני עצום של רב הכותב מאוות מאמרים וספרים בנושאים שונים – בחסידות, מדע ומתמטיקה, פילוסופיה ופסיכולוגיה יהודית ועוד. פועלו של הרב בישיבת "עוד יוסף חי", במוסדות "גל עיני" שהקים ובתלמידיו הפזורים ברחבי הארץ, חורגים מהרגיל והוא אכן מהווה "מעיין נובע" למאות חסידיו ותלמידיו מכל רחבי הארץ.

אולם, לאחר האירועים הקשים האחרונים, אבקש להתייחס לדברים שכתב הרב ואף אוזכרו במאמרו של מזרחי. כך כותב הרב בספר "ברוך הגבר" בעמוד 28: "נקמה אינה נעשית מתוך שיקול של כדאיות, מתוך הבנת התועלת שבה.. הנקמה היא תגובה טבעית ספונטאנית ומובילה אותה תחושה כי עד שלא ימצא הכוח לפגוע במי שפגע בי לא תהיה לי תקומה.."

ובהמשך, בשנת 2003, בספרו "צו השעה – טיפול שורש", קבע כי – "לערבי אין זכות קיום בארץ ישראל". וכך לאחר ההתנתקות – "יש לעקר את הרוח הציונית.. את בית המשפט. עלינו לשבר את הממשלה – ממשלת שמאל או ימין – עלינו למגר.."

שיחה שהעביר הרב בחוה"מ פסח ביצהר, לפני כשנה וחצי אמר כך: "כשיש לידה יש צירים, יש חבלי לידה. בזמן שאדם בתהליך לידה, עם החבלים, גם האמא סובלת וגם התינוק, העובר, ודאי מרגיש את החבלים. הוא משתולל בתוכם, הוא עושה מעשים בלתי מבוקרים. התופעות של החבר'ה הטובים שעושים כל מיני מעשים, אלו סימנים של חבלי לידה.."

בהמשך אותה שיחה, מבחין הרב בין שלוש מוטיבציות שונות המניעות אנשים לפעילות חתרנית. האחת – "יש אחד שמגיב מתוך שהורסים לו את הבית.." אולם, מוסיף הרב – "התגובה של 'עביד איניש דינא לנפשיה' (איש עושה דין לעצמו) היא לא לידת עם חדש. זה אגואיסטי לגמרי, זו עבודת הפרט של מי שדואג לרכוש שלו. זה לא אנחנו."

השנייה – המצווה 'לאפרושי מאיסורא' (=להפריש מאיסור) – כשרואים שמישהו עובר איסור, או אפילו הולך לעבור איסור, יש בתורה דין שאם רואים יהודי שהולך לעבור עבירה מותר להרביץ לו כדי להפרישו מהאיסור. לא כי הוא הולך להרוס לך את הבית ואתה מגן עליו, אלא הנה יש יהודי, אח שלך, חייל עם מדים, שהולך לעשות עבירה – וצריך לעשות משהו שלא יעשה את העבירה. אתה לא דואג לעצמך, אלא לחייל, שלא יעשה עבירה. זה הרבה יותר גבוה."

אולם, הרב דוחה גם אפשרות זו – "זה התגובות כאן? (הכוונה למעשי תג המחיר) לא. גם 'לאפרושי מאיסורא' מתוך אהבת ישראל, גם זו לא הנקודה.."

והאפשרות השלישית, בגינה פועלים הצעירים היא – "יש פשוט צירים של בחור שכעת משתחרר, נולד. אלו צירים נטו, חבלי לידה. הוא משתחרר מהשעבוד למצרים שהוא היה משועבד בה. הוא לומד בישיבה, והישיבה עוזרת לו להשתחרר מהשעבוד. אף אחד לא אומר לו לעשות שום דבר, אבל היות שכעת הבחור הזה נולד – כמו שאמרנו,כשנולדים קצת משתוללים, כמו גוי, שזה צירים. איפה המדרגה הזו? בעולם הבריאה – שם הרחם, שם האמא, שם הוא צריך להיוולד.."

וכאן מחבר הרב לחג הפסח: "החג הזה, זמן חירותנו, הוא זמן מיוחד לציבור הלאומי או הדתי-לאומי, שצריך לעשות תשובה. הוא צריך לחזור לה'. מה התשובה שלו? להאמין שיש משהו יותר גדול מהמדינה.הוא צריך להיוולד. מה יכול להיות יותר מהמדינה? מהשעבוד המנטלי למדינה. אם אתה יהודי מאמין, יש לך כיפה על הראש, אז יש רק דבר אחד שהוא יותר מהמדינה – הקב"ה. התשובה של פסח היא להשתחרר ממצרים – אפילו בקדושה יש מצרים, ומצרים זה הממסד שאתה שלם איתו… בשביל לרצות בגאולה באמת צריך להיוולד מהקטנות ומהכיווץ של אמונה עיוורת בממסד המצרים..

מה שקורה כאן, בציבור שנמצא כאן, הוא שיש משהו שנולד: שחרור ממנטליות כובלת של מצרים. דבר חדש נולד – אצל בחורים, אצל ילדים – שהוא שחרור, 'זמן חירותנו',שחרור מעבדות מנטלית לממסד. שוב, אין שום קשר לכך שאנחנו אוהבים כל יהודי ורוצים לקרב אותו. אבל דווקא הציבור הזה משועבד לממסד יותר מהציבור החילוני. מי שמשועבד למצרים הוא הצבור הדתי-לאומי, הוא נמצא במצרים, והחג הזה הוא החג לשחרר אותו ממצרים – שייצא כבר.."

כלומר, לשיטת הרב גינזבורג, פעולות ה"שחרור" כאלה ואחרות שעושים הצעירים שלמדו בישיבה ו"השתחררו", הם חלק מתהליך של לידה. של חזרה אל ה'. של הולדה מקטנות ה"ממסד" ושייכים לעולם ה"בריאה"..

בנוסף לאלו, כתב הרב, יחד עם רבנים נוספים, הסכמה לספר – "תורת המלך" שכתבו הרב יצחק שפירא והרב יוסף אליצור מישיבת "עוד יוסף חי" ואף הוא אוזכר במאמרו של מזרחי. להלן מעט קטעים מהספר –

עמוד יח – "עלה בידינו שמהפסוק 'לא תרצח' אי אפשר ללמוד איסור הריגת הגוי.."

עמוד קעה – "הדבר מתחזק גם מזה שבעצם, על פי תרי"ג מצוות, אין בכלל מקום למציאות של גוי כמות שהוא. גוי אמור להפוך לגר תושב, וכל עוד הוא לא הפך לגר תושב – הוא במצב מקולקל של 'אינו מצווה ועושה', ולפי הרמב"ם אין מקום להשאיר גוי כזה בעולם. פשוט אם כן, שדברי איסי (והגמרא והפוסקים) על האיסור להרוג גוי אינו נובע מעצם היוקר של חייו,שבעצם אינם לגיטימיים כפי שהם.."

עמוד קצח – "עד כאן עסקנו בהריגת חפים מפשע כאשר נוכחותם מפריעה למלחמתנו. אמנם יש מצבים בהם נרצה לכתחילה לפגוע דווקא בחפים מפשע, ונוכחותם והריגתם דווקא מועילה ומסייעת לנו. למשל: פגיעה בתינוקות ממשפחתו של המלך הרשע, שהם כרגע חפים מפשע והריגתם עוזרת לנו לפגוע ולהכאיב לו כדי שיפסיק להילחם בנו.. תינוקות נמצאים פעמים רבות במצב הזה: הם חוסמים את דרך ההצלה בנוכחותם, והם עושים זאת באונס גמור ובלי להתכוון. למרות זאת מותר להרגם כי נוכחותם עוזרת לרציחה.."

עמוד רז – "על כל פנים אנחנו למדים שיש סברא לפגוע בטף אם ברור שהם יגדלו להזיק לנו,ובמצב כזה הפגיעה תכוון דווקא אליהם (ולא רק תוך כדי פגיעה בגדולים כאשר גם הם ניזוקים).. ובאופן פשוט גם הם מרוויחים מזה כי אחרת יגדלו בצורה לא מתוקנת וממילא נצטרך להרגם. הילדים הללו לא יהיו עם קיום (הכוונה שהילדים הללו לא יחיו, לכן לא יהיו קיימים), וסופם להיות בני מוות בעולם בו אין להם מקום; ולכן מוטב להרגם כבר עכשיו.."

עמוד רטז – "אם יש צורך – נפגע גם בחפים מפשע שעוזרים לרוצחים (אף אם באונס), ואם יש צורך – נפגע גם בחפים מפשע ושאינם מסייעים לרוצח.."

עמוד אחרון של הספר – "לא צריך החלטה של אומה כדי להתיר את דם המלכות הרשעה, וגם יחידים מתוך המלכות הנפגעת יכולים לפגוע בהם; שהרי שמעון ולוי אינם מלכות, אלא יחידים מתוך בית יעקב, ולמרות זאת דמם של אנשי שכם הותר כוון שאומה פגעה כאן באומה, ולא ההחלטה הרשמית של האומה הנפגעת מתיר את דמה של האומה הפוגעת.."

ואכן, הרב – "חולל מהפכה שלמה בנושא המדע והמתמטיקה בתורה" ואף – "..מחדש בתורתנו הקדושה באופן כה נרחב ועמוק על פי הסוד, ממש שפע אלוקי..". ודווקא בשל עוצמתו וגדלותו התורנית, נראה לי כי הגיעה העת להרחיב ולהסביר לציבור את מהות הסכמתו לספר לאור הציטוטים לעיל.

בהמשך המאמר, כותב מזרחי – "..ואם תהיה דרישה מהציבור להרחיב, אני מניח ומקווה שהם ישמחו לעשות זאת." הדרישה הגיעה. לצערנו הרב, יש המשתמשים בציטוטים לא פשוטים אלו על מנת לנגח את הציבור הדתי בכלל ואת חסידי הרב בפרט. אני מקווה כי בדברים אלו אכן נפתח את הדברים לדיון, ככול שיכול להיות כזה.

==

רס"ן (מיל') אורי סגל למד בישיבת "ברכת משה" במעלה אדומים והיום סטודנט למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה.