מתוך 'שולחן עורך' – מאמר המערכת של העיתון 'בשבע'.

אוניברסיטת בר-אילן נכנעה השבוע לערכי הפוליטיקלי-קורקט. אם מישהו עוד קיווה שהאוניברסיטה הדתית תוכל לשמש מגדל עוז אינטלקטואלי-יהודי, כזה שאפילו אם כל רוחות העולם המערבי באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו, באו אירועי 'שבוע הגאווה' והוכיחו עד כמה אנחנו רחוקים מזה.

הנהלת האוניברסיטה שגתה כשהסכימה מלכתחילה לקיומו של אירוע כלשהו בהקשר לעיתוי של 'שבוע הגאווה'. החגיגה השנתית הבינלאומית הזאת, שנועדה לתת לגיטימציה ואף להעלות על נס את הזכות לחיי אישות חד-מיניים, היא מנוגדת לחלוטין לתורה, להלכה ולערכי היהדות. נושא הנטייה החד-מינית ראוי לעלות לדיון אקדמי וציבורי שבו כל הדעות יכולות להישמע, אבל לא במסגרת אירועי 'שבוע הגאווה'.

בדמוקרטיה ליברלית אי אפשר למנוע מקהילת הגאווה לחיות את חייה כרצונה, לכנס כנסים או לצעוד ברחובות העיר בצעדות בעלות אופי פרובוקטיבי. אבל גם אי אפשר לשלול מיהודים דתיים, או מאוניברסיטה שלפחות לכאורה רואה את עצמה כדתית, את הזכות להתנגדות ערכית ואידיאולוגית לעצם קיומם של תרבות הגייז ואירועי הגאווה. ודאי וודאי שאי אפשר לכפות עליהם להכניס את האירועים הללו אל תוך ביתם פנימה.

בקמפוס של אוניברסיטה דתית יהודית, הנחת היסוד הערכית צריכה להיות שלילה מוחלטת של צורת החיים החד-מינית. למצוקתם של אלה שנמשכים לבני מינם חובה להקשיב ולגלות אמפתיה, וחובה לנסות לפתח כלים שונים כדי להקל עליה. אבל בשום אופן אין לאפשר אירועים שעניינם מתן לגיטימציה למימוש הנטייה החד-מינית. וכזה הוא כל אירוע שנערך במסגרת הפסטיבל הבינלאומי של 'שבוע הגאווה'.

אם אוניברסיטת בר-אילן היא באמת אוניברסיטה דתית במהותה ולא רק באורח חייהם האישי של ראשיה, היא צריכה לשאוף לחבר וליישב בין תורה להשכלה ומדע. בין השאר עליה לעודד מחקר אקדמי שממצאיו מתיישבים עם אמונת היהדות וערכיה, וכן להשתמש במדע כדי לפתח כלים המאפשרים חיי יהדות מלאים בתקופה המודרנית.

היחס לנטייה החד-מינית קשור לסוגיות מדעיות בתחום הביולוגיה, הרפואה, הפסיכולוגיה, המשפט והאתיקה. בחלומי אני רואה מדענים מבר-אילן חוקרים לעומק את שורשיה של הנטייה החד-מינית, מתוך מטרה לצמצם את היקף התופעה, שאין עוררין על איסורה ההלכתי ועל היותה מנוגדת לערכי המשפחה היהודית. האם מדובר בנטייה מולדת או נרכשת? האם ניתן לפתח שיטות לשינוי הנטייה החד-מינית באמצעים פסיכולוגיים או תרופתיים?

אנשי מדע מבר-אילן מתחומי המשפט והאתיקה היו צריכים להיות הראשונים להתקומם נגד העריצות הלהט"בית, אשר מבקשת לגדוע באיבו כל ניסיון לפתח בכלים מדעיים אופציה לשינוי הנטייה החד-מינית. בעולם שבו אדם יכול לגשת על פי בחירתו לטיפול רפואי כירורגי שיהפוך אותו מזכר לנקבה או מנקבה לזכר, אין סיבה שלא ינסו לפחות לפתח אופציה יעילה ובטוחה לבעלי נטייה חד-מינית לשנות את נטייתם, כדי שיוכלו לחיות בהתאם לאמונתם הדתית. טיפול כזה, אם יפותח ויוכח כבטוח ויעיל, יהיה בשורה לעולם כולו. האם יש בבר-אילן חוקרים אמיצים ומבריקים שיעזו לקחת עליהם את המשימה החשובה הזאת?

תחת הלחץ הציבורי והתקשורתי הסכימה הנהלת האוניברסיטה ללכת צעד נוסף לקראת הלהט"בים. הושגה פשרה מפד"לניקית אופיינית שהלכה לקראתם בקביעת מקום האירוע ואופיו. הפעם הם הסתפקו בהישג הזה. אם האוניברסיטה תמשיך להקרין חולשה ופחד מעימות אידיאולוגי איתם, בשנה הבאה הם ילחצו וישיגו יותר. בינתיים הקהילה הגאה מצליחה להטיל את אימתה על מי שחולקים על דעתה, ובאוניברסיטה הדתית יש סטודנטים ובעיקר אנשי סגל שחוששים להביע את התנגדותם לאירועי הגאווה בקמפוס, פן יוקעו כהומופובים והקריירה המקצועית שלהם תיפגע.

השבוע באוניברסיטת בר-אילן התורה ירדה למחתרת. יש לקוות שבין אנשי הסגל והסטודנטים תתגבש קבוצה שתאזור אומץ ותושייה ותעלה אותה משם.

==

עמנואל שילה הוא עורך העיתון 'בשבע'.