הרב שלמה אבינר תוקף לאחרונה, בסדרה של שאלות ותשובות בסגנון "שו"ת סמס", את התקנות המרחיבות את מספר בתי הדין במוסמכים לגייר. אחת הטענות החוזרות בדבריו היא כנגד גיור קטינים, וכך הוא כותב: "מה לגבי הילדים, האם לא כדאי לגייר אותם גם אם הוריהם גויים?

ודאי לא. הרי ילד שמגיירים אותו, אם בהגיעו לגיל בר מצווה, אינו שומר מצוות, הגיור פוקע למפרע, וזה מה שיקרה כמעט תמיד אם הוריו הם גויים, או הורה אחד גוי והשני לא שומר תורה ומצוות. גם גיור ילדים אלה הוא אונאה נוראה".

הרב אבינר קובע כי כאשר יגיע הילד לגיל מצוות, אם לא ישמור הלכה גיורו יפקע ויתבטל למפרע. על מה מבוססת קביעה זו? הרב אבינר אינו מסביר, אך המקור שאליו הוא רומז הוא דברי רב יוסף בגמרא במסכת כתובות (יא.): "הגדילו יכולין למחות". דהיינו, ילד קטן שעבר גיור בבית הדין יכול למחות ולבטל את הגיור בהגיעו לגיל מצוות.

כיצד הסיק מכך הרב אבינר שכאשר הילד אינו מקיים מצוות הגיור בטל? ובכן, הרב אבינר מבין כי אי-קיום-מצוות שקול למחאה כנגד עצם הגירות. ואכן, כך אפשר אולי להבין בדברי התוספות ישנים (על הגמרא שם), שכתבו שהמחאה יכולה להיעשות כאשר הילד נוהג ב"מנהג גיות". הרב אבינר סבור שכאשר הילד אינו מקיים מצוות הרי שהוא נוהג "מנהג גיות" ומפקיע את הגירות. וכך באמת כתב הרב אברהם שרמן ובשל כך הוא סבור שגיורים אלו פסולים.

קל לראות כי פרשנות זו בדברי התוספות-ישנים אינה הכרחית. שהרי "מנהג גויות" עניינו בפשטות התנהלות של התכחשות מוחלטת ליהדות, ואין הדבר כן בילד שהתגייר ושומר על זיקה ליהדות גם אם אינו מקפיד על כל תג ותג.

אך חשוב יותר לשים לב לכך שדברי התוספות-ישנים הם דעת מיעוט זניחה בראשונים. רש"י והרי"ד (על הגמרא שם) כתבו בפירוש שמחאה היא דווקא כאשר הילד אומר בפירוש שאינו רוצה בגירות, וכן מוכח גם מדברי הרשב"א והריטב"א. משום כך כבר כתב הרב משה שטרנבוך (שו"ת תשובות והנהגות ב, תקיב) שלדעת רוב הפוסקים אין הגירות מתבטלת כאשר הילד אינו שומר מצוות, וכן כתבו רוב-ככל הפוסקים האחרונים (שו"ת אחיעזר ג, כח; ציץ אליעזר טז, סא ועוד). שיקול נוסף בהקשר זה מופיע בדברי המהרש"ם (ו, קט), שהתייחס למציאות דומה מאד לזו שבה אנו חיים כיום: "מה שאבותיהם מרגילים אותם לכתוב בשבת קודש וכדומה,אין זה מחאה כי מעשה אבותיהם בידיהם ואומרים מותר וכתינוק שנשבה בין העכו"ם דמי".

כל זאת מבלי להזכיר את דברי החתם סופר (יו"ד רנג) שנפסקו להלכה (פת"ש יו"ד רסח, ח; אג"מ יו"ד א, קסב), שכתב שאם הורי הילד מבקשים שיתגייר (ואין הוא עושה זאת בניגוד לרצונם), אין הוא יכול לבטל את הגירות אפילו כשהוא מוחה בפירוש. ממילא, כל הדיון כלל אינו רלבנטי בימינו, כאשר הגיור נעשה תמיד ברצון ההורים.

סיכומו של דבר, הרב אבינר הניח בדבריו כדבר פשוט שאם הילד לא ישמור מצוות בגדלותו תתבטל הגירות. אך כאשר מתבוננים בדברי הפוסקים לאורך הדורות רואים כי מדובר לכל היותר בהבנה אפשרית של דעת יחיד דחויה, שהמייצג שלה כיום הוא הרב אברהם שרמן, שפסל כזכור גם את כל גיורי הרב דרוקמן בטענה שהוא רשע ופסול לדון.

גישה זו מנוגדת לעמדת הרבנות הראשית שכבר מימיו של הרב הרצוג לא נמנעה מגיור קטינים בתנאי שיישלחו לבית ספר דתי (פסקים וכתבים ד, צז), ואף לעמדת הרב הראשי הנוכחי (שו"ת משכיל לדוד לח) שכתב שיש להכשיר את הגירות גם אם הילד לא יקיים מצוות בעתיד. מה שמעורר את השאלה: האין הרב אבינר סבור שאסור לחלוק על הרבנות הראשית בנושאים הנוגעים לכלל ישראל? ומה לדעתו מעמדם הנוכחי של אלפי ילדים שהרבנות גיירה לאורך השנים אף שחיו בבתים שאינם שומרי מצוות?.

לצערי הרב, סוג זה של טיעונים-חסרי-בסיס מאפיין היטב את הכותבים כנגד הגיור, ונובע מכך שהעיסוק בנושאים הלכתיים כבדי משקל נעשה באופן של הצהרות תקשורתיות ללא דיון מעמיק.

(הרב אברהם סתיו חבר בכולל הגבוה לעיון בישיבת 'הר עציון' ובמכון המחקר של ארגון 'רבני צהר')