ברגעים בו מצטלמת הממשלה החדשה לתמונה המסורתית בבית הנשיא, אפשר להתחיל לסכם את המו"מ הקואליציוני שהתנהל בחודשיים האחרונים (!)

ראש הממשלה בנימין נתניהו חפר לעצמו את הבור הכי גדול ומשפיל שמישהו יכול לחפור לעצמו, עכשיו הוא צריך לראות איך הוא יוצא ממנו, עדיף על חשבון בנט.

נתניהו סיים את הבחירות כמנצח הגדול שלא לדבר על הנוק אאוט שהנחיל ליריבו מחוץ – בוז'י הרצוג וליריבו מבית נפתלי בנט. אלא שמאז ה-18 במרץ, במקום להקים ממשלה במהירות, העדיף נתניהו להתעסק בסגירת חשבונות והחליט להעביר את בנט מסכת השפלות. נתניהו בטח חשב לעצמו, הבחירות הבאות יהיו בעוד אי אלו שנים ועד אז הציבור ישכח את הטלפון הראשון שהבטיח לבנט והפך גם לטלפון האחרון אחרי הבחירות.

אלא שלפעמים, כשאתה לוחץ את הקפיץ יותר מדי, הוא בסוף פוקע עליך ובעוצמה. במשך 45 יום של מו"מ קואליציוני לא הציע הליכוד הצעה ממשית ל'שותפה הטבעית' שלו בממשלה, ואז גם החלו ההתנכלויות הקטנות. יום אחד שמע הציבור שבנט מוזמן לשיחות קואליציוניות עם נתניהו אך הפגישה נקטעת בשל דיון בטחוני. שבוע לאחר מכן שמע הציבור על מסמוס השיחות עם הבית היהודי ואחרי זה הגיעה ההתנגדות האישית לאיילת שקד שתכהן כשרה.

בדרך ראה הציבור את אביגדור ליברמן נכנס לפגישה אישית ביום שישי בבית ראש הממשלה ואילו בנט דקות לאחר מכן, זוכה לפגישה דווקא במשרד ראש הממשלה.השיא כמובן היה בסגירה עם ש"ס על חשבון משרד הדתות שהועבר לידיים חרדיות בלי נגיעה של הבית היהודי במשרד. בבית היהודי טפטפו כל העת בתקשורת סוג של התבכיינות, והתקרבנות של "תראו מה נתניהו עושה לנו".

והגלגל התהפך. פרישתו המפתיעה של ליברמן מהממשלה החדשה פתחה מחדש את כל המו"מ. תיק החוץ התפנה, ואפשר היה לפתוח מחדש את הסיכומים המוקדמים. כל ההשפלה המתודרכת של הבית היהודי הפכה לחבית חומר נפץ בדרישה לתיק המשפטים. מה שחלמו עליו כשהסקרים דיברו על 18 מנדטים, הפך לריאלי עם 8 בלבד.

אז איך בנט לא הפך לסחטן למרות שסחט את נתניהו עד היסוד? בתחילה עוד ניסו בליכוד להגיד שהפלת ממשלת נתניהו תהיה באחריות ישירה של בנט אבל קמפיין ההשפלה שניהל היועץ האסטרטגי משה קלוגהפט כבר היה מבושל היטב והכשיר כל שרץ. בציבור הדתי נתנו למהלך גב, כולל הפלת הקואליציה במקרה שנתניהו לא יתגמש. צריך לומר ביושר, בנט סחט את נתניהו באופן חסר תקדים וחסר אסתטיקה, זו הייתה פעולה שקשה היה שלא להימלא קבס ממנה אבל הציבור ובעיקר הציבור הסרוג כבר היה עם לפידים בידיים וסכין בין השניים נגד נתניהו שהפר את הבטחות הבחירות של עצמו.

על פי פרסום בעיתון הארץ, עלות שכרו של משה קלוגהפט עמדה על 1.2 מיליון שקלים עבור ניהול הקמפיין. מה שהתחיל בסרטוני ההיפסטר ו-18 מנדטים בסקרים, הלך ודעך עד לטעות הפאטלית של שיריון אלי אוחנה. אותו הכעס נגד בנט&קלוגהפט שהביא לביטול המינוי של אוחנה, חזר אחרי ארבעה חודשים הפעם נגד נתניהו. גם הניסיונות לשלוח את זאב אלקין ויתר בכירי הליכוד להפיל את האחריות על בנט, לא עשה רושם בציבור הדתי שנתן גב לבנט, שנהנה מתמיכה חסרת תקדים של הליכה עד הסוף במשחק המי ימצמץ ראשון מול נתניהו, והפעם גם ניצח.

הבעייה בפוליטיקה היא שהנצחון של היום הוא תחילת הקרב של המחר. נתניהו כבר מנסה לכרסם במעמד של הבית היהודי בתוך הקואליציה. בינתיים לבנט יש שקט בתוך המגזר, עם סוג של הישג מהבחירות הכושלות האלה. בנט וקלוגהט יצטרכו לראות כיצד הם עוברים את המשוכות הבאות גם בתוך המפלגה אבל בעיקר מחוצה לה.