הסערה האחרונה סביב דבריו האנטי-ישראליים של מארק ראפלו והתייצבותה של השחקנית היהודייה האנה איינבינדר לצדו הן כבר לא סתם ניתוק – זו בגידה מוסרית ובורות מסוכנת. כשכוכבת יהודייה ממהרת להלל השתלחות נגד מדינת ישראל, היא לא מציגה נאורות; היא מציגה עיוורון מוחלט וחנופה עלובה לסביבה האנטישמית שבה היא חיה.
כמה קל ונוח לשבת בווילה ממוזגת בלוס אנג'לס, לעטוף שנאה עצמית בסיסמאות חלולות על "שחרור פלסטין" ולהטיף מוסר מול מצלמות הנוצצות. קל מאוד להתעלם מהאנטישמיות הגואה כשאתה בטוח שהממון והמעמד יגנו עליך. אבל ההיסטוריה, שאיינבינדר וחבריה "היהודים הנאורים" מסרבים ללמוד, כבר הוכיחה אחרת: בשנות ה-30 באירופה, גם היהודים שהתבוללו, שמחקו את זהותם ושרצו להוכיח שהם "חלק מהכלל", נשלחו לאותן רכבות השמדה. השנאה האנטישמית לא עוצרת כדי לבדוק כמה חנפת לשונאיך.
"Never Again" הוא לא דקלום ריק לטקסי פרסים. זהו ציווי קיומי שנכתב בדם, והוא בדיוק מה שקרה לנו ב-7 באוקטובר. כשאספסוף מרצחים פלש לבתים, שרף, אנס וטבח בקשישים, תינוקות ומשפחות שלמות – קיבלנו את התזכורת הכואבת ביותר מאז השואה לכך שליהודים אסור להיות תלויים בחסדי האחרים. הקשר של העם היהודי לארץ ישראל, עוד מהבטחת הקב"ה לאברהם אבינו, הוא לא נושא לדיון פוליטי באולפנים; הוא חבל ההצלה היחיד שלנו.
אולי רק כשיבינו שם, בבועה ההוליוודית המנותקת, שהגורל היהודי משיג את כולנו – רק אז הם יתפכחו. מדינת ישראל היא לא פריבילגיה ולא מושא לביקורת אופנתית; היא המבצר היחיד של העם היהודי. ומי שמנסה לנתק את עצמו ממנה בשביל עוד כמה מחיאות כפיים בלוס אנג'לס, לא למד דבר מההיסטוריה. אין לנו ארץ אחרת.
לא מודאג, השם משלם לכל אחד לפי מעשיו