לוח השנה הישראלי נע כעת על שני צירים מקבילים ומדממים. מצד אחד – ה-7 באוקטובר, התאריך הלועזי שהפך למותג של חורבן, יום זיכרון אזרחי המזוהה עם השבר הגדול, המחדל הלאומי והקיטוב החברתי שלפני ואחרי.
מצד שני – שמחת תורה, התאריך העברי שבו התחולל הטבח בתוך ימי המועד. הפער הזה בין הלועזי לעברי אינו רק עניין טכני של ימים משתנים בלוח, אלא שיקוף של השבר הישראלי: בין החול לקודש, בין הזעקה האזרחית לזיכרון הדתי, ובין המחלוקת המפלגת לבין השותפות שנכפתה עלינו באש.
ה-7 באוקטובר היה אמור להיות עבורי עוד מוצאי חג. כמו בכל שנה, תכננתי להיות בהקפות השניות והשלישיות בישיבת "הר המור", לרקוד אל תוך הלילה ולחגוג את השייכות הטהורה לתורה – שמחה שאינה תלויה בדבר, המבטאת חיבור אינטימי כמו "חדר ייחוד" של חתן וכלה. אלא שהטבח גדע את הריקוד, והפך את יום החג של לוח השנה העברי ליום האסון של ה-7 באוקטובר.
במקום תזמורות וספרי תורה, מצאתי את עצמי בווסט קרמי, בחשיכה מוחלטת, למרגלות תעלת הניקוז בצומת כפר עזה. מלאכת פינוי החללים מתחת לאש דרשה מאיתנו תעצומות נפש פיזיות ורוחניות. הרמת כל גופה בזהירות, ממש בחיבוק, כדי להגן על כבודה, והחלפת שירי החג במילות תפעול קצרות – "להרים", "תמשוך", "תזהר פה", "תסגור" – הפכו להקפה הכואבת והאמיתית ביותר של אותו לילה.
בתוך התופת הזו, הקיטוב החברתי שסדק את המדינה עד לאותו בוקר נעלם כלא היה. מול מראה תושבי כפר עזה הצועדים בחשיכה כפליטים בארצם לאחר יממה של מצור, השאלות על השקפה, מגזר או פוליטיקה התפוגגו לחלוטין. העמידה שלנו כחיץ פיזי כדי לחסוך מהמפונים את המראות הקשים, והאלם שלי למול תודתם של השורדים, זיקקו עבורי את המהות הישראלית: ערבות הדדית ומסירות נפש פשוטה.
כשאנו מציינים כעת את ה-7 באוקטובר, כשהוא מנותק במרחק כמה ימים משמחת תורה, הפער הזה בולט עוד יותר. התאריך הלועזי מזכיר לנו את יום הטבח, השכול והשבר האזרחי; התאריך העברי של שמחת תורה מזכיר את הרוח, הקודש והמבחן המוסרי. אך המציאות בצומת כפר עזה הוכיחה כי מעבר ללוחות השנה ולמחלוקות, הרוח הישראלית נמדדת דווקא ביכולת להניח לקיטוב, לרדת לתעלה, ולשאת יחד את העול ואת הכאב של העם כולו.
==
הרב יוני הראש הוא ראש ישיבת ההסדר 'באר התחיה' בבאר שבע ורב ביחידת מגלן
כשאירחתי חברים מהעוטף בשבת הבנתי שהעסקנים בשלטון רק מרוויחים מזה שאנחנו רבים בינינו על גב הלוחמים!!!!