כל מי שמצא פעם ציפור נחה בקן זרדים על אדן חלון ביתו ולאחר זמן מה הופיעו תחתיה ביצים מהן יבקעו ברבות הימים ציפורים נוספות יודע מה חשיבותה של מצוות שילוח הקן המוזכרת בפרשת השבוע "כי תצא".
מפרשים רבים נחלקו על מהות המצווה ועל מידת הרחמים שקשורה בה, כשהמחלוקת המפורסמת היא של הרמב"ם והרמב"ן בחקר שורש ההיגיון ואופן רחמי האדם על בעלי החיים בשילוח הציפור האם ולקיחת הבנים שטרם באו לעולם. פירוש בכיוון אחר לגמרי של הזוהר הקדוש לוקח את הפרשה בכיוון נשגב ונרחב יותר ומסביר ששילוח האם מעורר תהליך משמעותי ורחב בהרבה מעתידה של משפחת ציפורים אחת.
הגאולה מתחילה מציפור
ספר הזהר מציע את הפירוש המיוחד הבא למצוות "שילוח הקן":
על פי הזוהר בשעה שהאדם משלח את האם היא מתמלאת צער על בניה. צער האם על הבנים מעורר את צער השם יתברך על כנסת ישראל, ואז יש התעוררות מלמעלה לגאולה וישועה. לפי פירוש זה, מצוות שילוח הקן נועדה דווקא לצער את האם, ועל ידי כך לקרב את הגאולה כי ניתוק האם מבניה הוא משל לריחוק עד כדי חלילה ניתוק בין כנסת ישראל לאביהם שבשמיים.
על פי פירוש הזהר הקדוש מהות שילוח הקן אינה בגלל רחמים על האם, על לעורר רחמי שמיים על ידי צערה בשל הניתוק הכפוי מבניה.
שנזכה בעזרת השם בשעת מבחן לרחם על כל הנבראים ולקיים את מצוות שילוח הקן המאריכה ימים באופן שיעורר רחמים משמים על ישראל והנבראים כולם ותהליך הגאולה יקוים ויושלם בכל העולם.
