"הסרט הראשון שלי – גרסת הבמאי" הוא פרויקט קולנועי של סרוגים בה נראיין בכל פעם במאי על הרגע שבו החלום הופך למעשה. מאחורי כל סרט ישראלי עומדים במאים ובמאיות שהעזו לצעוד את הצעד הראשון – וכאן הם משתפים בכנות על המסע הזה, על התשוקה, ועל המחיר שכרוך בהגשמת חלום.
הסרט הראשון שלך - על מה הוא ואיך הוא נולד?
הרעיון לסרט נולד אצלי בזמן הלימודים בסם שפיגל אי שם בסוף שנות התשעים, כשעבדנו על סרטי גמר. הסרט מספר על שתי אחיות, שסוד משפחתי גדול הפריד ביניהן בילדות. האחות הגדולה (יובל שרף) עברה לתל אביב ומתפרנסת מחיי לילה, והאחות הצעירה (יערה פלציג) נשארה בבית ההורים במושב. נסיבות החיים מפגישות את האחיות אחרי שנים של נתק, כאשר אבא שלהן חולה מאוד והן צריכות ללמוד להכיר אחת את השנייה מחדש ולהתמודד עם שדי העבר.
מה זמן לקח לך לכתוב את התסריט הראשון?
כתבתי אותו בהפסקות, אבל הייתי אומרת שעבדתי עליו נטו חמש שנים.
יש לך את התסריט ביד, איך יצאת לדרך?
פניתי לדוד מנדיל, ממשרד הפקות ״מובי פלוס״, מסרתי לידיו את התסריט וסיפרתי איך אני רואה אותו הופך לסרט. דוד התחבר לתסריט והציע שנעשה עוד גרסה יחד, ואחר כך נגיש לקרנות הקולנוע וגופי השידור. דוד הוא מפיק-יוצר, יש לו כשרון שאין להרבה מפיקים, הוא יודע ליילד את הסיפור מהבימאי/כותב/יוצר, ובמקרה שלי הוא דייק אותי ואת התסריט. אחר כך חלפו עוד שנתיים – שלוש עד שגייסנו מספיק כסף לצאת לצילומים. חלק מסוים מהתקציב היה מכיסי.
איך היה לעבוד עם שחקנים ולראות אותם מקימות לתחייה דמויות שכתבת?
זה היה החלק הכי מרגש בכול התהליך של עשיית הסרט. אני זוכרת את עצמי נפעמת מלראות את הדמויות שחייתי איתן לבד בחדר כל כך הרבה שנים, לובשות פנים ואופי ושיש להן קול. זה היה פלא.
איך זה להגיע לסט ולהבין שזה הסט של הסרט שלך, את אחראית, את מנווטת את כל זה? מה התחושה?
הדבר שמשך אותי לקולנוע זה בריאת העולם לכן עבורי שלב הצילומים הוא ה - שיא. זה כיף אדיר להגיע כל יום ללוקיישן אחר ולהניע את כולם לעבודה ויצירה, להתמודד עם אתגרים חדשים לא צפויים, כמו שינויים במזג האוויר, סצנה שפתאום חורקת וצריך להבין למה. בגלל שבישראל התקציבים דלים מנסים להספיק במעט ימי צילום כמה שיותר סצנות, וזה שם הרבה לחץ על הסט. מתפקידו של הבימאי/ית לעבוד ולנהל את השחקנים, מח׳ הצילום, מח׳ איפור, מח׳ הלבשה, מח׳ הקלטה בסינרגיה. הבעיה שמנהלי המחלקות האלו לא בהכרח מחזיקים באותו אינטרס. דוגמה : אני והצלם רוצים שהשחקנית תעמוד בנקודה מסוימת על הדשא, והמקליט מתנגד. למה? הדשא קרוב מדי לכביש, שמדי פעם עוברות בו מכוניות, ועל כן הוא לא מקבל ״סאונד נקי״. הצלם לא מוכן לוותר, כי בנקודה הספציפית הזו על הדשא, יש את האור הכי יפה. הם מתווכחים. אני הבימאית צריכה להכריע, בינתיים, לשחקנית גם יש דעה בנושא, ולתאורן יש רעיון לפשרה באמצע, והמפיק דורש מכולנו להתקדם כי אנחנו כבר באיחור ויש עוד הרבה סצנות לצלם״. הסנריו הזה קורה מדי יום צילום, ככה שהעבודה של בימאי היא מאוד מורכבת, ואני אישית חוויתי את זה קצת כמו טירונות, פיזית, נפשית ומנטלית. מאוד נהניתי מהאחווה של הצוות ומהדברים הנפלאים שקרו מול המצלמה, כמובן, אבל זה בהחלט היה קשוח.
איך זה היה לראות את החומרים בחדר עריכה?
בפעם הראשונה שבאתי לחדר העריכה, העורכת טלי הלטר -שנקר, הקרינה לי את החומרים ערוכים כבר כ׳סרט׳. הייתי מדייקת להגיד גרסה מאוד גסה וארוכה כאורך הגלות של הסרט, ועם זאת בתום הצפייה, פרצתי בבכי. בכי טוב של התרגשות וגם פורקן של הרבה מאוד מתח. זו הייתה הרגשה מדהימה של ׳עשיתי את זה׳, והקלה גדולה מכך שהגרסה המאוד גסה וארוכה נתנה לי את התשובה החד משמעית שיש לנו סרט!
איך זה הרגיש להראות את הסרט לראשונה לקהל?
זה היה בפסטיבל ירושלים. הסרט השתתף בתחרות והפרמיירה הייתה סופר מכובדת ומול מאות אנשים, וביניהם, אימא׳לה, חבר השופטים. היה לי מאוד קשה לעמוד במתח ויצאתי מהאולם וחיכיתי למחיאות הכפיים בסוף...
מה הביקורת או התגובה שהכי הפתיעה אותך על הסרט?
הכי הפתיע אותי ההתקבלות של הסרט בחו״ל, ובמיוחד בוורשה בפולין. הסרט השתתף בפסטיבל הבינלאומי בוורשה וכבר בהקרנת הבכורה האולם היה מלא. החבר׳ה הצעירים בפסטיבל מאוד התחברו לאווירה ולצילום של הסרט, וערכתי עם הקהל מפגשי שאלות ותשובות שהיו מאוד מעניינים ומרימים.
איזה דבר אישי או חוויה שלך ניסית להעביר דרך הסרט הזה?
שאתה לא יכול לברוח מהמקום שבאת ממנו, שאתה לא יכול לקבור את השדים של העבר או את סודות הילדות, כי הם הולכים איתך כל הזמן וכדאי להתמודד איתם. זה סרט שבדרך מרומזת מדבר על ילדות בצל התעללות הורית, שמובילה אחר כך בבגרות ליחסים רומנטיים מתעללים או לא תקינים.
איך הסרט הראשון הזה שינה אותך כבמאית?
למדתי המון כבימאית ותסריטאית מהעשייה של ״ירח בבית 12״, ואני מיישמת את זה בעבודתי כמפיקה של סרטים, וכסופרת שכותבת ספרים. ספר הבכורה שלי, ״הכיוון: מערב״, יצא לפני שנה וקצת בהוצאת כתר. אשמח שתקראו!
הוא שונה מאוד מ״ירח בבית 12״, מדובר בעולם אחר לגמרי ובאווירה הרבה יותר קלילה.
