קשה למצוא חובב טלוויזיה ישראלית שלא נתקל בעבודה של קובי חביה. מ"פלטפוס", "דומינו" ו"אחד העם 1", דרך "כאן גורים בכיף", "שנות ה־80", "היהודים באים" ו"שב"ס 2", ועד העונות האחרונות של "קופה ראשית" והסרט החדש ששובר קופות – חביה עומד מאחורי כמה מהקומדיות האהובות בישראל.
בריאיון לפודקאסט "סינמה שו"ת" בהנחיית אבי לודמיר הוא מספר על המסלול שהוביל אותו אל מאחורי המצלמה ועל הדרך שבה כל פרויקט הופך לאתגר חדש.
להאזנה: קובי חביה בסינמה שו"ת
אולפן סרוגים
להאזנה בכל פלטפורמות הפודקאסטים - לחצו כאן
שיעורי הקולנוע שהתקיימו בבית שלו
האהבה של חביה לקולנוע החלה דווקא בתיכון בקריית ים. בבית הספר נפתחה מגמת קולנוע חדשה, אבל לא היה ציוד מתאים להקרין סרטים. הפתרון היה פשוט: כל הכיתה הייתה מגיעה אליו הביתה.
כך, בסלון המשפחתי, התקיימו שיעורי הקולנוע הראשונים שלו – ואפילו בחינת הבגרות נערכה שם, כשבוחן ממשרד החינוך הגיע עד לביתו. החוויה הזאת, הוא מספר, הייתה הרגע שבו הבין שקולנוע הוא הרבה יותר מתחביב.
מפלטפוס אל הפריצה הגדולה
לאחר לימודי הקולנוע באוניברסיטת תל אביב החל חביה את דרכו כעוזר הפקה בתוכנית הדגל של דודו טופז. במקביל הצטרף כעוזר במאי ל"פלטפוס", שם קיבל לראשונה הזדמנות לביים את פינת "נווה חמציצים" בכיכובם של אבי גרייניק ועידן אלתרמן. מה שהתחיל כקטע קצר הפך בהדרגה למערכונים ארוכים ומושקעים יותר, וההצלחה לא איחרה להגיע.
העבודה עם גרייניק ואלתרמן הובילה אותו לביים את אחד מקמפייני בזק הגדולים של אותה תקופה, ומשם המשיך ל"דומינו", תוכנית המערכונים שהפגישה אותו עם דור חדש של קומיקאים, בהם אדיר מילר, אסי כהן, גורי אלפי ואחרים, והפכה לאחת מתחנות המפתח בקריירה שלו. "באופן כללי במיינד שלי עוד שנייה הכול קורס ואני לא מקבל כלום."
כך נולדה "שנות ה־80"
אחת התחנות המשמעותיות בקריירה של חביה הייתה "שנות ה־80". כשהמפיק יואב גרוס הציע לו לביים את הסדרה, הוא הבין שמדובר בפרויקט שונה מכל מה שעשה עד אז.
כדי להיכנס לעולם של משפחת אסייג הוא יצא עם שלום אסייג לטירת כרמל, הסתובב ברחובות שבהם גדל, פגש אנשים שעליהם התבססו הדמויות, ביקר בבית הכנסת ששכן במקלט וצילם עשרות תמונות ששימשו אחר כך כהשראה לשחזור התקופה.
לדבריו, גם הדמויות הקטנות ביותר נולדו מתוך אנשים אמיתיים שפגש במהלך התחקיר. ההשקעה השתלמה: הסדרה הפכה לאחת ההצלחות הגדולות של הטלוויזיה הישראלית והולידה חמש עונות, סדרת המשך ושני סרטי קולנוע.
"היהודים באים" כמעט לא שודרה
זמן קצר לאחר מכן הצטרף חביה גם ל"היהודים באים". למרות ההתלהבות מהתסריטים, אף אחד מיוצרי הסדרה לא היה בטוח שהיא בכלל תגיע למסך.
הסערה הציבורית החלה כבר עם הפרומואים הראשונים, ורשות השידור הקפיאה את שידור העונה. במשך חודשים ארוכים נשארה הסדרה על המדף, ובינתיים היוצרים הקרינו אותה בהקרנות פרטיות לקהל.
רק לאחר חילופי הנהלה התקבלה ההחלטה לשדר אותה – והשאר כבר הפך להיסטוריה. "הבדיחה שרצה בינינו הייתה: תעשו מה שאתם רוצים, גם ככה אף אחד לא יראה את זה."
אין דבר כזה "אי אפשר"
חביה מספר שאחת התכונות שמלוות אותו לאורך הקריירה היא הניסיון לא להגביל את הכותבים.
בין אם מדובר ב"היהודים באים" או ב"קופה ראשית", הגישה שלו היא קודם כול לאפשר לחלום בגדול, ורק אחר כך למצוא את הדרך להוציא את הרעיון לפועל – גם כשהתקציב הישראלי רחוק מלהיות הוליוודי. "תכתבו, יהיה בסדר. אני אדאג לזה."
"קופה ראשית" הפכה לסרט ענק
אל "קופה ראשית" הצטרף רק בעונה הרביעית, כשהסדרה כבר הייתה להיט. למרות זאת, הוא התקבל לדבריו בזרועות פתוחות והרגיש מיד חלק מהצוות.
המעבר למסך הגדול היה מבחינתו קפיצת מדרגה. לראשונה ביים סרט קולנוע באורך מלא, עם סצנות גדולות, פעלולנים, ימי צילום מורכבים ואפקטים שנבנו במיוחד עבור ההפקה.
אחד הרגעים שהוא זוכר במיוחד הוא ההקרנה הראשונה עם קהל רגיל, כשישב באולם כאחד הצופים וצפה בתגובות.
לדבריו, הצחוק שהתפרץ באולם היה הרגע שבו הבין שכל העבודה השתלמה.
אחרי הסרט הראשון, התיאבון רק גדל
למרות שבמשך שנים דחה הצעות לביים סרטי קולנוע, "קופה ראשית – הסרט" שינתה את נקודת המבט שלו. "בא לי לעשות דברים מאתגרים."
כיום הוא כבר לא פוסל את האפשרות לביים סרטים נוספים, ואפילו מודה שהיה רוצה בעתיד לנסות גם דרמה – תחום שעדיין לא זכה לחקור לעומק. בינתיים הוא ממשיך לפתח סדרה חדשה, ומקווה להמשיך לאתגר את עצמו גם בפרויקטים הבאים.