חרושת השמועות שמסתובבת בימים האחרונים בישראל על אפשרות למערכה נוספת מול איראן בסוף השבוע הקרוב לא נולדה בחלל ריק. מצד שני, היא גם לא בהכרח מבוססת על ידיעה מודיעינית קונקרטית שלפיה התקבלה החלטה ישראלית לתקוף בתאריך מסוים.
אלא שבין שני הקצוות הללו נמצא סיפור הרבה יותר מורכב, ואולי גם הרבה יותר מסוכן, שבו כמה תהליכים אסטרטגיים מתכנסים כעת לאותו חלון זמן, והחיבור ביניהם עלול לייצר הסלמה שאיש אינו שולט בה לחלוטין.
הדבר החשוב ביותר להבין הוא שהשאלה כרגע אינה בהכרח אם ישראל תצא למלחמה מול איראן. ארה"ב כבר נמצאת בעימות צבאי פעיל עם איראן, והמערכה הולכת ומתפתחת כשרצף האירועים והמסרים המגיעים מארה"ב ביומיים האחרונים משמשים כדלק המרכזי למדורה הזו.
הנשיא טראמפ מאותת כי הוא קרוב להחלטה על הרחבה משמעותית של הפעילות האמריקנית, ובמקביל ארה"ב מתגברת את כוחותיה באזור ומכינה לעצמה אפשרויות פעולה נרחבות. מבחינת ישראל, המשמעות היא שהמערכה כבר אינה מתנהלת רק בזירה שבין וושינגטון לטהרן, אלא יוצרת מציאות חדשה בכל המזרח התיכון שישראל נדרשת להיערך אליה. מכאן גם נובעת הדריכות הישראלית.
אין הכרח שבישראל החליטו לפתוח במערכה יזומה, אך היא בוודאי אינה יכולה להתעלם משרשרת התרחישים שעלולה להתגלגל, החל ממתקפה אמריקנית רחבה, דרך תגובה איראנית ישירה והפעלת שלוחות, ועד לפגיעה באינטרסים חיוניים והתרחבות לזירות נוספות.
בין הזדמנות אסטרטגית למלכוד אזורי
האפשרות שהאמריקנים עומדים להרחיב את הפעילות הצבאית שלהם יוצרת מבחינת ישראל חלון הזדמנויות, אבל במקביל טומנת בחובה גם מלכודת.
מצד אחד, אם ארה"ב כבר פועלת בעוצמה נגד איראן, ישראל יכולה לנצל את המצב כדי לקדם יעדים אסטרטגיים משלה, שכן פעולה ישראלית במקביל למערכה אמריקנית רחבה עשויה להיות פשוטה ונוחה יותר מבחינה מבצעית ומדינית. מצד שני, ישראל אינה מעוניינת להיכנס למערכה נוספת אם האמריקנים מסוגלים להשיג את היעדים המרכזיים בעצמם.
הדילמה הזו, האם לתת לאמריקנים להשלים את העבודה או לפעול באופן יזום, הופכת מורכבת עוד יותר ככל שהמערכה נמשכת. אם בירושלים ובוושינגטון יתרשמו שהמהלך האמריקני פוגע ביכולות האיראניות באופן מכריע, ישראל תעדיף להישאר מאחור. אך אם תעלה המסקנה שאיראן מצליחה להשתקם, לשמר יכולות ולבנות מחדש את מה שנפגע, דווקא ההבנה הזו עלולה להגביר את הלחץ הישראלי לפעול לפני שהחלון ייסגר.
התרחיש המסוכן: כשההחלטה נכפית מבחוץ
אלא שהתרחיש המסוכן ביותר מבחינת ישראל אינו החלטה יזומה לתקוף, אלא אירוע שיכפה עליה את ההחלטה. אם ארה"ב תבצע מתקפה משמעותית נגד איראן, המשטר האיראני יידרש להחליט כיצד להגיב. הוא יכול לספוג את המכה, אך הוא יכול גם לנסות להכאיב לאמריקנים באמצעות שלוחותיו או להחליט שישראל היא יעד לגיטימי לתגובה.
ברגע שבו טיל או כטב"ם איראני יפגע בישראל, כל המשוואה תשתנה. במקרה כזה, ישראל כבר לא תידרש להחליט אם היא רוצה להיכנס למערכה, אלא היא תידרש להגיב בעוצמה, וההבדל הזה קריטי.
גם הזירה החות'ית וההתפתחויות בים האדום ממחישות עד כמה העימות עלול לגלוש מעבר לגבולות איראן. לוח השחמט העולמי ממשיך להשתנות והוא הולך ומסתבך, כשכל מוקד חיכוך מוסיף עוד סיכון להסלמה. סעודיה, המאויימת על ידי השלוחה החות'ית, מחזיקה בקשרים ביטחוניים ואסטרטגיים עם אריתריאה - ובמיוחד באזור אסאב, שהיה בעבר נקודת פעילות חשובה במערכה נגד החות'ים.
אם הסעודים יחליטו לחזק מחדש את הנוכחות שלהם באזור, החות'ים עלולים למצוא את עצמם תחת לחץ משני כיוונים, מצפון וממערב.
את שתי מלחמות העולם הקודמות חווה העולם במיליוני הרוגים, בבונקרים, בקרבות פנים אל פנים ובבליץ של מטוסים וצפלינים בשמי אירופה. דברים השתנו ומלחמות כבר לא נראות כך יותר. העימות המודרני נבנה מרשת סבוכה של שלוחות, זירות ימיות ומכות כירורגיות, וזוהי בדיוק שרשרת האירועים האזורית שישראל עלולה למצוא את עצמה בתוכה, גם אם לא היא זו שסחטה את ההדק המקורי.
המלחמה שמתוכננת מראש מול המלחמה שמתפתחת
לכן, הסיבה המרכזית לכך שביטוי כמו "סוף השבוע" חוזר שוב ושוב אינה משום שמישהו מחזיק בפקודת מבצע חתומה. סביר יותר שמדובר בניסיון לשקלל כמה אינדיקציות מקבילות: הכוננות הישראלית, ההתפתחויות האמריקניות, הצהרות טראמפ והחשש מתגובה איראנית. כל אלה מצביעים על חלון זמן רגיש במיוחד, אך לא על תאריך שנקבע מראש.
התרחיש הסביר ביותר הוא שהמתח יישאר גבוה מאוד, ארה"ב תמשיך להוביל את המהלכים, וישראל תנסה שלא להיות הראשונה שמרחיבה את המערכה. במילים אחרות, לא נכון לקבוע שישראל נכנסת למלחמה בסוף השבוע, אלא שסוף השבוע הקרוב עשוי להיות חלון זמן שבו הסיכון לכך שישראל תיאלץ להיכנס למערכה גבוה משמעותית מהרגיל.
ההבדל בין שני המשפטים הללו אינו סמנטי, אלא מבטא את הפער שבין מלחמה שמתוכננת מראש לבין מלחמה שמתפתחת מתוך דינמיקה של תגובות.
המבחן של הימים הקרובים
לכן, המבחן האמיתי בסוף השבוע הזה אינו מתמצה רק בשאלה האם ישראל תתקוף, אלא בשאלה מה יעשו ארה"ב ואיראן זו מול זו. האם טראמפ יעבור מדיבורים למהלך צבאי חסר תקדים, האם איראן תבחר לספוג או להגיב, והאם התגובה תופנה גם לעבר ישראל?
התשובות לשאלות הללו הן שיקבעו אם הימים הקרובים יעברו כעוד שלב בסלמה המתמשכת, או יהפכו לנקודת מפנה אזורית דרמטית.
נכון לעכשיו, מומלץ להיזהר מכותרות נחרצות מדי, אך אל לנו להתייחס בביטול לגודל השעה. משהו בהחלט מתקרב, והשאלה המרכזית היא האם ישראל תבחר בו, או שהוא יבחר בה.
==
מעין סמון היא יועץ אסטרטגי, לשעבר יועץ בכיר ליו"ר ועדת חוץ וביטחון.
ראש הממשלה נתניהו, הממשלה שלך מרוויחה רק משרידת הכיסאות שלה בזמן שאנו חרדים לעתידנו! ריסקת את המורשת הציונית ואת היחסים עם ארצות הברית, והגיע הזמן למנהיגות ישרה שאכפת לה מהלוחמים!