משח"כ פוליטי

אם מניחים לרגע בצד את הרגשות וההיסטוריה האישית, הנתונים מגבים את המסר של שקד: בניגוד לקמפיין של נתניהו, פרישה של הבית היהודי מחלישה את הסיכויים של הימין לחזור לשלטון

חלום ראשות הממשלה של בני גנץ מעוור אותו מהמציאות עצמה, והניסיון שלו לשכנע שיש קרב משולש מול לפיד ונתניהו נכשל. הציבור לא קונה את זה, ורק גנץ לא שם לב

למרות הסקרים הנמוכים, איילת שקד מתכוונת להסתער מחדש עם הבית היהודי כנגד כל הסיכויים. השבוע היא פנתה לציבור שתמך בה בעבר וביקשה סליחה, בתקווה שייזכרו לה חסד נעורים

אחרי הגשת הרשימות – נתניהו מגיע חזק מתמיד ועם מחנה מגובש היטב, בזמן שיאיר לפיד נכשל במאמצים שלו לאחד את גוש השינוי מאחוריו. גם אימוץ השיטות של היריב לא עזרו לו

איתמר בן גביר צובר פופולריות עצומה לא בזכות התקשורת אלא בגלל המציאות הקשה, שמצביעים רבים מרגישים שדווקא עוצמה יהודית תוכל להיות הקול שלהם בכנסת

במקום לייצב את המערכת ולחזק את המשילות, העלאת אחוז החסימה משאירה את ישראל בתוך הכאוס הפוליטי. אם באמת רוצים לתקן את השיטה ולהביא לפתרון, צריך להחזיר את הגלגל לאחור

שלושה שבועות להגשת הרשימות, והמצב של הפוליטיקה הדתית בכי רע. כאשר כל המפלגות המגזריות פוגשות את אימת אחוז החסימה, חייבים מהלך יוצא דופן לשנות את המצב

ההיעלמות של מפלגת ימינה הותירה קהל מצביעים גדול ללא בית פוליטי ועם מבוכה גדולה. במצב של תיקו בין הגושים, המפלגה שתצליח למשוך את הקול הזה, עשויה לשנות את התמונה

היה אפשר לצפות שהפעם המנהיגות הדתית תפעל באחריות על מנת להגיע מוכנים לבחירות, אבל כמו שנתניהו כבר אמר "לציונות הדתית יש לב טוב, אבל היא לא תמיד מבינה בפוליטיקה"

האילוץ הפוליטי שדחף את איילת שקד ויועז הנדל לשלב ידיים ומפלגות היה אולי צפוי אבל אחרי ההשקה השבוע, לא ברור מהו המסר הפוליטי שאמור למשוך את המצביעים

במצב הנוכחי של ימינה בראשות שקד, רק הפתעה גדולה תזניק אותה חזרה מעל אחוז החסימה. לפני שיצליחו להביא לחיבורים נוספים, יצטרכו להכריע כיצד יענו על שאלת נתניהו

לראשונה מתייצבת איילת שקד בקדמת הבמה, ללא השותף הוותיק בנט. למרות שהתמיכה שלה בימין נמצאת בשפל חסר תקדים, שקד לא מתכוונת לוותר, ותאלץ להתאמץ למצוא מסר מתאים

המנהיג הכריזמטי שכבש את הציונות הדתית לפני עשור וטיפס לתפקיד החשוב במדינה, מסיים את דרכו הפוליטית בלי ציבור ועם תחושת החמצה. עכשיו רק ההיסטוריה תשפוט את בנט

למרות העייפות והמיאוס הציבורי, נראה שלפי כל הסימנים הראשונים, הטבע הפלגני של הפוליטיקאים הדתיים לא עומד להשתנות גם בסיבוב הבחירות החמישי

התפקידים שהם החזיקו בכנסת, הקשר האמיתי למגזר והמחיר האישי הכבד: כשמנסים להבין מדוע דווקא עידית סילמן וניר אורבך בחרו לפרוש מהקואליציה, חייבים לעבור למימד הפסיכולוגי

כאשר פירוק הממשלה זה עניין של זמן, הפוליטיקאי הוותיק יצטרך להכריע: קואליציה חלופית או בחירות חדשות. השבוע החולף של גדעון סער לימד שייתכן שגם לו אין תשובה לאן הוא מכוון

ההצבעה על תקנות יהודה ושומרון היא רק מראה עצובה למצב מחנה הימין – במקום להשתמש ברוב העצום בעם ובכנסת, ראשי המפלגות ממשיכים לריב. הגיע הזמן למשהו חדש

דווקא כשהקואליציה נתונה במשבר עמוק, נראה שבמפלגתו של נתניהו לא מצליחים לגבש חזית אחידה והמתח רק מתחזק. בזמן שבליכוד סוגרים כמעט שנה באופוזיציה, הסבלנות מתחילה להיגמר

ראשי מפלגות השינוי מדברים על הצורך לחזור לערכים דמוקרטיים. כעת עם ממשלה שאיבדה סופית את הרוב שלה בכנסת, הם חייבים להבין שבלי תמיכה פרלמנטרית, אין הצדקה לכהונה שלה

בזמן שהאמון בין השותפים נותר רעוע, בקואליציה מנסים למצוא את הדרך לשרוד את כנס הקיץ. הבעיה שלהם היא שרשימת הדרישות רק מתארכת, והיכולת לרצות את כולם כמעט בלתי אפשרית