המשפט הכי זכור מקמפיין הבחירות של גדעון סער, יו"ר תקווה חדשה ומי שהחשיב את עצמו אז כמועמד לראשות הממשלה, היה "מי שרוצה את נתניהו כראש ממשלה – שלא יצביע בשבילי".

הביטוי הזה כה מזוהה איתו, שזה אפילו הפך לחלק בלתי נפרד מהחיקוי שלו בארץ נהדרת ולמעשה גם הכריע את גורל המערכת הפוליטית שהביא לפני בדיוק שנה להקמת "ממשלת השינוי".

סער הוא מהפוליטיקאים הישראליים הכי מנוסים וחדים שיש. הוא נוכח במגרש כבר יותר מ-20 שנה וחתום על כמה מהמהלכים הפוליטיים המתוחכמים ביותר, כולל ליל החניונים המפורסם שהפיל את ממשלת נתניהו-גנץ.

סער במליאה (צילום: חיים גולדברג)

במיוחד בגלל העובדה הזו, רבים מתקשים להבין לאן פניו של גדעון סער מועדות כעת. האם דווקא הדמות הפוליטית הזו, נקלעה לסיטואציה שגדולה אפילו עליו?

בשבוע החולף שר המשפטים נחל כישלון, לאחר שלא הצליח לקדם את חוק תקנות יו"ש, למרות האיום המפורש שהציב בפני ראשי הקואליציה.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

קרדיט: ערוץ הכנסת

חלק מהסיעות בקואליציה, בעיקר בשמאל, חושדים שסער למעשה מחפש תירוץ לפרק את החבילה ולדרדר את המדינה לבחירות, ההצבה של נושא לכאורה "אידיאולוגי" ימני, אולי יסייע לו בדעת הקהל ועל הדרך ידחוק את רע"מ ומרצ החוצה.

העובדה שהשיח סביב האפשרות של שיתוף פעולה מחודש עם נתניהו והליכוד נוכח – בין אם זה ספין או אמת – מחזקת את תחושת ההתפרקות שממילא קיימת, וכל ההכחשות לא מצליחות לייצב את הספינה.

הניסוי מיצה את עצמו?

בתקווה חדשה חוזרים ומדגישים כי פניהם לא לישיבה עם נתניהו ולא לפירוק הקואליציה. הטענות שלהם מופנות נגד החברים האחרים שהפסיקו ליישר קו עם המשמעת הקואליציונית, ושככה אי אפשר לעבוד.

לטענתם, הכעס שהם מפגינים לא נובע מרצון לפרק, אלא לגבש את הקואליציה בכדי שיהיה אפשר להמשיך לעבוד, אך אי אפשר להתעלם מהטון שכבר לא נשמע אותו הדבר.

הייאוש הפוליטי רק גובר וגובר, והכאוס ביום רביעי סביב חוק שכר מינימום, שעבר למרות העמדה המקורית של הקואליציה והטלת הווטו המפורש של סער, הוכיח שהמציאות חזקה יותר מכל רצון טוב.

סער ובנט במליאת הכנסת (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש 90)

בסביבת שר המשפטים נשמעות אמירות כמו "הניסוי לא בהכרח נכשל, אבל אולי מיצה את עצמו". סער יודע דבר או שניים בניהול ממשלה וקואליציה, ואצבעות הוא יודע לספור.

גם הוא מבין שללא שינוי משמעותי בהרכב, אין לממשלה תוחלת, וההכרעה תהיה מקסימום בסוף חודש יוני, אם באמת לא יצליח לאשר את תקנות יו"ש, כפי שהוא מחויב.

האם יעדיף להיות זה שמפזר את הכנסת, ולתת ללפיד את הובלת ממשלת המעבר? לכאורה כן, אז יוכל לפתוח במשא ומתן לאיחוד עם בנט, כאשר האחרון לא בכיסא ראש הממשלה.

עם זאת, לא בטוח שזה ישרת אותו בקרב תומכיו שעוד נותרו לו, שיעדיפו אותו מס' 2 תחת בנט, מאשר ממליך המלכים של לפיד.

האם סער משחק באש?

בחזרה לטענות הנגד של השמאל, שמתקשה להבין מה בדיוק השותף הבכיר שלהם רוצה – מצד אחד מושך את החבל, עד כדי כמעט ניתוק, ומנגד אומר במפורש בראיונות הטלוויזיה שאין מגעים עם נתניהו ושלא יישב תחתיו.

אם לתת לזה המחשה ציורית, החשש שלהם שהוא מנסה להיות זה שיוביל להוצאת התקע מהשקע, מבלי להיות היד שמושכת בכבל. אבל המציאות היא כזו שלא תמיד אפשר לצפות את ההשלכה של כל מהלך, וייתכן שגם אם סער לא מתכוון לכך, הוא יגזור על עצמו גזרת מוות פוליטית.

גדעון סער וחברי תקווה חדשה סיור בצפון

היעלה על הדעת שמי שביקש מתומכי נתניהו שלא יצביעו עבורו, יפעל אקטיבית להחזרתו ללשכת ראש הממשלה?

כאשר מצד אחד סער עולה על עץ גבוה בכל הקשור להמשך קיום הקואליציה ומצד שני ממשיך להצהיר פומבית שלא יחזיר את נתניהו, הצופים מהצד לא מצליחים להבין מה באמת סער רוצה.

האם ייתכן שהאשף הפוליטי, הפוליטיקאי המנוסה שמחשב תמיד כמה צעדים קדימה, איבד את הקסם?