פחות משבועיים על מועד סגירת הרשימות לכנסת, והמערכת הפוליטית מתעסקת בדבר אחד – אימת אחוז החסימה.

מה שהיה אמור להיות צעד שמגביר את היציבות השלטונית, הפך תוך כמה שנים לסוכן כאוס פוליטי, שייתכן וימנע שוב הכרעה בנובמבר הקרוב.

בשביל להבין את הסיפור, צריך קצת לחזור אחורה בזמן.

בעבר הלא רחוק, רף המעבר בבחירות לכנסת עמד על 2% בלבד, כזה שהספיק להביא לייצוג פרלמנטרי בכנסת.

כמה זה במספרים? בבחירות 2013 לדוגמא, מפלגת קדימה גרפה רק 79,000 קולות שהספיקו לשני מנדטים, המינימום שהיה עד שהוחלט להעלות את אחוז החסימה ל-3.25% כחלק מחבילת "חוקי המשילות" שאושרה ע"י הכנסת בשנת 2014.

צילום ארכיון: אוליביה פיטוסי/פלאש 90

המטרה המוצהרת של העלאת אחוז החסימה לארבעה מנדטים הייתה לייצב את המערכת הפוליטית, להקשות על רסיסי מפלגות להיכנס לכנסת ובכך להפסיק את הסחטנות הפוליטית.

אחרי שלוש שנים של ברדק פוליטי ולקראת מערכת בחירות חמישית אפשר לקבוע שהמהלך התברר ככישלון חרוץ.

הסחרור עצמו החל בגלל הכישלון של "הימין החדש" לצלוח את המשוכה, אחרי שחסרו להם 1,400 קולות, וכמובן שיש עוד אחרים כמו "זהות" של פייגלין, "עוצמה יהודית" של בן גביר.

בנט ושקד בימי "הימין החדש", 2019

זוכרים את 79 אלף הקולות שהספיקו לקדימה בשנת 2013? אז בנט ושקד גרפו עם הימין החדש 138 אלף קולות, אך שבריר אחוז מנע מהם להיבחר והוביל בעקיפין לפלונטר הפוליטי שטרם נגמר.

לא מדובר רק בבזבוז הקולות, שהיו יכולים להכריע את סבבי הבחירות האחרונים, אלא גם בבעיות שנוצרות בגלל איחודים שמטרתם רק לצרכי הישרדות.

חיבור ערכי או הישרדות?

התקווה הייתה שאחוז חסימה גבוה יביא לצמצום המפלגות, ובפועל זה לא קרה. לדוגמא: לכנסת היוצאת נבחרו אמנם 13 רשימות, אבל הן מורכבות מנציגים של 19 מפלגות חלקם רק עם ח"כ בודד.

במקום לדבר על ערכים, מהות או פתרונות לבעיות ציבוריות, הפוליטיקאים עסוקים בתקופה הזו רק בחישוב הסיכויים לעבור את אחוז החסימה, ומה הדרך האופטימלית להיבחר.

ניהול מדינה? לפיד מתאמץ בכל כוחו להדביק את מיכאלי וגלאון יחד, נתניהו עסוק מהבוקר ועד הליל בחיבורים בימין, וגנץ מחפש עוד תת-מפלגה לגבש סביבו רשימה גדולה.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

נתניהו בסרטון שקורא לאיחוד בין סמוטריץ' ובן גביר

כאשר רסיסי מפלגות כמו הרוח הציונית והבית היהודי מכריזים על ריצה עצמאית אבל מפלרטטים על איחוד, הבדיחה על חשבון הציבור.

פתאום אלי אבידר הליברלי שוקל להתאחד עם רע"מ האיסלמית או עם "המפלגה" של המטרילה הראשית הדר מוכתר, והכל בשם הישרדות פוליטית.

אחוז החסימה הפך למכשול פוליטי

ברקע כמובן נמשכים קולות הפילוגים של המפלגות הערביות והחרדיות, ובינתיים הדימוי הציבורי של המערכת הפוליטית רק מתדרדר.

לבחירות 2022 זה כבר לא יהיה רלוונטי, אבל אחד הצעדים הראשונים שנדרשים מהממשלה הבאה – ולא משנה מה תהיה ההרכב שלה – הוא להוריד חזרה את אחוז החסימה.

(צילום: חיים גולדברג)

בכל מקרה, העלאת הרף לא ייצבה את המערכת, וגרמה לכפייה של איחודים הזויים וריבים מגוחכים בין המפלגות הקטנות.

תנו לציבור להחליט למי מגיע להיות בכנסת, מבלי ליצור מחסום מלאכותי, שבינתיים רק פוגע ביציבות השלטונית.