דעות

הגיע הזמן להפסיק ליירא את הציבור ב'פצצת האטום' הקרויה לגיטימציה לרפורמים. אי אפשר לכלכל את כל מעשינו, לוותר על יהדותנו הרשומה ועל רבנינו בישובים ובשכונות, אך ורק כדי שלא ניחשד כאילו אנו נותנים מעמד או הכרה לרפורמים.

התנהלותם חסרת האחריות של הגורמים האנרכיסטים משמאל ומימין בישראל עלולה לפגוע בדמוקרטיה הישראלית בצורה אנושה

האם לאיילת שקד יש פחות מצוות מאשר אדם דתי מהרחוב? האם כאשר אני סופר את המצוות לא אחשיב את התרומה הבלתי נתפסת של נתינה לכלל. למדינה? לעם ולארץ? האם הן לא נכנסות במניין המצוות שצריך על מנת "להכשיר" את האדם ולהכניס אותו למחננו?

בתור נער דתי לאומי אתה חי את הסתירה, איך אחרי יום לימודים שלם בישיבה, שחלק גדול ממנו מוקדש לקודש, אתה חוזר הביתה ובפועל מסתבר שהרבה יותר מעניין אותך מה קורה ב'כוכב נולד' מאשר מחלוקות אביי ורבא. הפער הזה הולך ומתעצם בייחוד בחופש הגדול. אז מה עושים?

נטייה מינית הפוכה אינה בהכרח דבר רע. היא לא פוגעת באף אחד. היא לא יוצרת שום נזק. היא פשוט שונה ממה שאנחנו מכירים, והשונה מפחיד. בציבור הדתי אנחנו מעגנים את הפחד הזה בטענה ש'זה נוגד את ההלכה'- אבל גם חילול שבת נוגד את ההלכה, מישהו היה מעלה בדעתו להגיד שמחללי שבת מקומם לא בצה"ל?

התבטאותו של אורי אריאל על כך שאין לגייס הומואים לצבא, קוממה כצפוי את כל הפלורליסטים והליברלים שמוכנים לשמוע רק את הצד שלהם. אבל מבחינה מוסרית, אריאל צודק. מי שמצהיר שאינו מעוניין להלחם בתאוותיו, אין מקומו בצה"ל. צבא הוא מקום המיועד רק למי שרוצה להלחם, להאבק ולנצח.

תהליכי התחדשות אמיתיים לאורך ההיסטוריה היו איטיים וארוכי טווח. האינפלציה במספר המועמדים שהודיעו על ריצה לפריימריס של הבית היהודי היא מבורכת, אולם האם הם שייכים באמת לציונות הדתית.

מה מונע מאיתנו לצבור כח פוליטי רב יותר, לתפוס את השלטון ולהיות הליכוד החדש? האם זאת ההאחזות הבלתי נגמרת בסקטוריאליות הצרה? האם זהו הפחד לצאת החוצה אל עם ישראל כולו ולומר בקול רם לאליטה התרבותית הישנה: "כן, אנחנו רוצים את השלטון ואנו ראויים אליו!"

למשימה של הכנת השטח לפני הכניסה לארץ, יצאו שנים עשר נשיאי ישראל, ראשי העם. לא צריך להיות ראש אמ"ן, כדי להבין שלמשימת סיור לא שולחים כמות כזו של אנשים, בטח שלא למשימה ארוכה שכזו. הכשלון היה כתוב על הקיר, רק צריך לברר מי נתן את ההוראה למבצע הזה.

יש להציב חומות תיל ואש, כולל ירי ברגלים, כנגד חוצי גבולות המתפלחים למדינה. אין לנו אחריות כלפי מי שנמצא מחוץ לגבולנו, ומותר והכרח לנו לבצר את גבולותינו גם במחיר פגיעה פיסית ברגלי החץ המסתער. כל מדינה שתטיף לנו מוסר מתבקשת לקלוט את גלי האפריקנים הללו לתחומיה. נקודה!

כדרכו של עם ישראל, עם תחילת ההליכה מתחילות התלונות. א אבל משה רבנו כמנהיג אחראי, אבהי, מתפלל לקב"ה שיסלח לעם ישראל. עד שמגיע המקרה שבו הדרישות הם כל כך לא בתחום ההשגה של משה רבינו, עד שגם מנהיג כמוהו אומר "איני יכול עוד".

ב-2005, אריאל שרון הודיע על ההתנתקות מגוש קטיף והבטיח שעל כל ירי מעזה לישראל הם ישלמו על כך וביוקר. אז הבטיח! ב-2012, בנימין נתניהו מבטיח שעל כל בית שייהרס יבנו 10 בניינים. לא האמנו אז לשרון ואין סיבה שנאמין גם היום לראש הממשלה שלנו… על מפלגות הימין להתאחד ולהקים אלטרנטיבה לליכוד שהפך למפלגת קדימה.

הפער בין ההלכה שאני אוהב לבין הרופאה שנסכה בי ביטחון, שניתחה אותי והחזירה לי את מאור עיני, מכביד עלי מאוד. אינני יכול להתייחס מחוץ לבית המדרש אל נשים בכבוד, בהערכה ולפעמים בהערצה, ובתוך בית המדרש ללמוד וללמד את תלמידי את ההיפך.

ערב ההכרעה בכנסת על חוק ההסדרה מבקש משה נא-אור את ראש הממשלה ללמוד מאביו המנוח ולהראות קצת מנהיגות. מנגד הוא שואל את תושבי האולפנה: האם אתם רוצים שעמידתנו בארץ ישראל ומפעל ההתיישבות יהיו מבוססים על חוקים שמטרתם הכשר לגזל קרקעות. שני מכתבים גלויים.

המציאות הנוכחית במשבר גבעת האולפנה בבית אל לא נעשה בגלל בג"ץ אלא בגלל הירדמות בשמירה של אלו האחראים לזכויות המתיישבים ביו"ש. למרות זאת ראוי להגיע לפשרה ותעצים את הבנייה ולא לעימות עם הממשלה

התוצאה המובהקת ביותר של חורבן חמשת הבתים תהייה נטישה של בית שישי. בית ראש הממשלה. כל ניסור עמוד בבתי האולפנה, כל ניתוץ וכל חבטה, מפוררים את יסודות ביתך ברחוב בלפור. חיתוך היסודות חותך את ימיך בראשות הממשלה. הגיע הזמן לעמוד בראש שולחיך, אל מול מתנגדיך, ולומר: עד כאן!

במקום להתנשא ולהציג כל יהודי עם כיפה כחשוך, תעלו ארצה חצי מיליון יהודים רפורמים, תקימו תנועה פוליטית כיאה, וכך תכבשו את הרבנות, את בתי הכנסת, ותגיירו כאוות נפשכם. ד"ר גבי אביטל בעקבות ההכרה ברבנים הרפורמים בארץ.

ד"ר חיים שיין תומך בהחלטת היועמ"ש להעמיד לדין את העתונאי אורי בלאו בעבירה של החזקת ידיעות סודיות על ידי מי שאינו מוסמך לכך.

על רקע נהרות הדם הזורמים בחומס, חולה, דרעא ושאר ערי סוריה, קשה להבין את ההצהרות במערכת הביטחונית בישראל בתחום האיראני. מדינות העולם אמנם אינן רוצות בגרעין האיראני, אך נראה כי הן יסכינו עמו בשמחה לאור ההשלכות של מאבק צבאי