אין מקום לחלוק שהדעה המסתובבת בציבור שלחילונים אין מקום למפלגה בדתית היא לא דעת יחיד ואולי אפילו דעתם של הרבה.

באמת הרעיון שלמפד"ל: מפלגה דתית לאומית יצורפו אליה אנשים לא דתיים נשמעת קצת כאבסורד. מה המקום של חילוני, אדם שאינו שומר מצוות במפלגה דתית?

התשובה היא שהמציאות קצת יותר מורכבת ממה שקל ונח לחשוב.

צריך להבין שהמושג דתי הוא מושג פיקטיבי, אין מאחוריו כלום, שום הגדרה ושום מהות.

בחרנו לעצמנו בתקופת ההשכלה כמה מצוות ואותם הגדרנו בתור הדת, מעכשיו מי ששומר שבת וכשרות הוא דתי ומי שלא והוא יכול לשמור את כל מצוות התורה האחרות הוא לא דתי, כמובן שגם בתוך המצוות אנחנו קצת חפיפניקים.

הרי ברור שמי שלא נוסע בשבת או אוכל בשר וחלב הוא לא דתי, אבל הזלזול הקבוע שלנו בהוצאת הזיתים שאני לא אוהב מהסלט (חילול שבת דאורייתא) או עצם העובדה שאני לא שוטף את הירקות כמו שתכלס ההלכה מחייבת (גם 6 איסורי דאורייתא לעמות חזיר שזה איסור אחד) אין ספק שהיא לא מורידה את רמת הדתיות שלי ואני עדיין דתי לאומי כמו כולם.

צריך להדגיש אני לא טוען שכולם דתיים לא משנה מה הם עשו או יעשו, אלא יותר מזה המושג דתי הוא מושג מומצא שאין לו כל חשיבות חוץ מהחשיבות של לפרד ולהרחיק בין אנשים שלא שומרים את המצוות שאני בחרתי באופן שרירותי שהם מגדירות אותי בתור דתי ואותך לא.

האם לאיילת שקד (גילוי דעת אני מכיר אותה אישית) יש פחות מצוות מאשר אדם דתי מהרחוב? האם כאשר אני סופר את המצוות לא אחשיב את התרומה הבלתי נתפסת של נתינה לכלל. למדינה? לעם ולארץ? האם הן לא נכנסות במניין המצוות שצריך על מנת "להכשיר" את האדם ולהכניס אותו למחננו?

גם בראייה תורנית המציאות היא כך, האם שמשון שאין ספק מקריאת הנ"ך  שלא היה רב ראשי הוא לא אחד מהשופטים המרכזיים בתורה בזכות נתינתו הבלתי פוסקת לעם ישראל? גם המהר"ל עצמו אומר שאדם "לא דתי" הנותן מעצמו לכלל הוא יותר גדול מאדם "דתי" שלא נותן.

גם הפחד הלא רציונלי מכך שאדם לא דתי יקרוס ברגע האמת לעומת הדתי המבוסס על האמונה שיחזיק מעמד, התברר כבר כמה פעמים כטעות שחוץ ממקרה מורכב אחד (הגירוש) לא עמדה במבחן המציאות, גם ימנים חילוניים מצליחים לשמור על דעותיהם בתוקף ובאמונה ולא כמו שרבים אוהבים לתאר אותם כעלה נידף ברוח מול כל לחץ.

ובנוסף שבמודע או שלא במודע הם לא באים ממקום חילוני אלא ממקום של אמונה, בתנ"ך, באלוהים ביהדות ובעם ישראל.

אפשר להזכיר את גלעד ארדן שכאשר רצה לדבר על זכותנו על הארץ הקריא את הרש"י הראשון שבתורה, או על לימור לבנת שכאשר שאלו אותה האם ציונות חילונית עדיין קיימת אמרה בטון ברור שציונות חילונית לא הייתה קיימת מעולם, ציונות ויהדות הם היינו הך מבחינתה ואין מקום להפריד.

ואפילו שלא במודע לימד אותנו הרב קוק שכל יהודי שואב את כחו מאלוהים גם אם הוא לא מודע לכך וזאת תהיה טעות ענקית לחשוב שאצל החילוני הדברים מופרדים (אורות ישראל ותחייתו פסקה ל"א)

אז כן אני בעד להפוך ממפד"ל למפ"ל או לכל שם אחר, אני בעד לפתוח את שורות המפלגה ל"לא דתיים" , לא ממבט קטן של אין חשיבות לתורה אלא ממבט רחב ועמוק שרואה את התורה והמצוות לא רק בשבת וכשרות אלא גם בנתינה לעם, בחסד ובתרומה לארץ ולמדינה ומתוך כך בע"ה תבוא הגאולה.