דעות

בנט צריך להכריע האם הוא יכול להשתמש בשיטת המקל בידיעה שהוא מוכן ללכת עד הסוף, או שתחושת האחריות שוב תשחק לידיו של נתניהו. כאן הציונות הדתית תתבשל שוב בשאלה מה עדיף, והאם תחושת האחריות תגבר על הצורך להיות משמעותית יותר במגרש הפוליטי העכשווי

אחרי שנכנסנו מתחת לאלונקה בשביל ממשלת ימין, יש מי שחושב לקנות אותנו בכסף ובמילים יפות. הפעם הציבור שלנו צריך להוכיח שכסף זה לא הכל. הפעם הציבור שלנו צריך להוכיח שהוא מצפה שראש הממשלה יעמוד במילה שלו

פרישתו של ליברמן מציבה הזדמנות חד פעמית לבית היהודי. במקום להדביק פלסטר במשרד הדתות, הבית היהודי צריכה לדרוש את משרד המשפטים

נראה שכולכם התבלבלתם מעט – עם ישראל של היום איננו ילד ה"מתרוצץ בין הרגליים"של ה"בוגרים" אלא הוא העם הבוגר, המשתנה ומשתכלל ואומר בגאון מה הם ערכיו. תנו לנציגיו הלגיטימיים לשקף את עמדותיו

הצבעיתי ל'יחד' אבל אני רואה את הזכות להתלונן בשמכם על בנט, ממש כשם שאתם מתלוננים על ביבי בשם מצביעיו שציפו שילך לממשלת ימין עם בנט כשותף מרכזי

ושוב מנסים להלך עלינו אימים, שהנה החרדים נכנסים לממשלה, והנה כל ההישגים המדהימים שהושגו בממשלה הקודמת נשמטים והולכים. על אילו "הישגים" בדיוק אתם מדברים?

מדוע אפוא לא מומלץ לדבר בפומבי על הסיבות שגרמו לאסון בנפאל או כל אסון אחר? ראשית, ישנה הבעיה של "הכאה על חזה האחר": איכשהו, החטא שעליו מצביעים כגורם לאסון הוא תמיד החטא שאני נקי ממנו

כל מי שלמד קצת תורה אמור לדעת שאסונות באים בגלל שעם ישראל חוטא ולא חשוב אם מדובר בגילוי עריות או חילול שבת, אז למה כל אמירה ברוח זו מיד מקפיצה את כל מתנצלני המגזר?

כשקראתי את מאמרו של הרב אבינר על כך ש"אין דבר כזה עלייה להר הבית" שפשפתי את עיניי מרוב תדהמה ואכזבה, האם הרב קרא את מה שהוא עצמו כתב אך לפני שבוע?!

נכון שיש ביקורת על המהפכה החוקתית של אהרון ברק, אגב גם בין כתלי בית המשפט. ויש מה לשנות במערכת המשפט הישראלית, אך נראה שהדרך אותה מתווים מספר חברי כנסת מהימין מוציאה את כל הבלמים מול הרשות השופטת של ישראל

אותם עשרת אלפי בני אדם שהשתתפו בהלווייתו של הרב ליכטנשטיין היו אנשים עובדים, שוויתרו על יום עבודה והפסידו מאות או אלפי שקלים בכדי לחלוק כבוד לרבם, סטודנטים, שוויתרו על נוכחות בקורסים כדי ללכת אחר מיטתו, ואף תלמידי תיכון שוויתרו על לימוד לבחינות הבגרות כדי לתת כבוד לתורה

פרשת קדושים היא הסטנדרטים של החיים היומיומיים. כדי להגיע לקדושה, הקדושה אינה רק 'בין אדם למקום', כפי שיש כאלו שסבורים, ומאידך אינה רק 'בין אדם לחברו' כפי שטועים אחרים

כשהתורה מצווה עלינו לא לעשות כמעשה ארץ מצרים, היא מבקשת מאיתנו, שלא להתנהג בדרך של מצרים וכנען בניו של חם, שקולל על ידי נח בקללת " עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו". דרך החשיבה המצומצמת של העבד, לפיו אין מקום להתקדמות, מביאה אותו למעשים שאינם מוסריים "עבד בהפקירא ניחא ליה".

האמת צריכה להיאמר, קביעת יום האבל הלאומי על חללי מערכות ישראל בערבו של יום העצמאות היא מעשה הנוגד את ההלכה ופעולה לא אנושית נגד המשפחות השכולות

יום הזכרון נועד להזכיר את אלה שמסרו את חייהם על הקמת המדינה וקיומה. הוא לא יום שנועד להזכיר את מי שמת בגלל סכסוך בין עמים. האם אלה שכתבו את שמו של אבו-חדיר על השלט לא מבינים את זה?

ביום הזיכרון אני מתמלא בושה. מול גילויי הגבורה והמסירות של גיבורי ישראל אני מתמלא בושה, על הקטנות שבחיים שלי, על חולשה ועצלות שמידי פעם מושלות בחיי, על הבלים ועניינים פעוטים שתופסים מקום בחיי. את הגבורה ואת הטהרה אני מבקש. את האהבה הגדולה, את המסירות והנחישות, את הנשיאה בעול, את הענווה.

אני חש כי ימי הזכרון הם שיאה של הפטריוטיות הלאומית שלנו. ומבטאים בעוז וגאון את זקיפות הקומה הלאומית העיקשת, ואת קריאת הנצח "עם ישראל חי", יותר מיום העצמאות הטקסי, המדוגלן והממונגל

איך גדולי תלמידי החכמים החרדים מתעלמים מהנסים הגדולים של הקמת המדינה? לדניאל סגרון, יש תשובה ודרך כיצד לחבר את החרדים ליום העצמאות

זמן קצר לאחר שראש הממשלה הצהיר כי העולם לא הפנים את לקח השואה, נרצח יהודי בירושלים והמדינה לא רק ששותקת אלא אפילו מטייחת את שפיכות הדם. אז מי לא הפנים את הלקח?