פרשיתה של ישראל ביתנו מהקואליציה הקרובה, מאפשר לבית היהודי הזדמנות פז לשים יד על הגה השלטון במדינה.

בממשלה של 61 חברי כנסת, שמונת המנדטים שווים הרבה יותר, וכעת אפשר לפתוח במעט את המו"מ הקואליציוני ולשדרג את התיקים. במצב שנוצר כרגע, אחרי שנפתלי בנט כבר ויתר על תיק החוץ והודיע כי התאהב בתיק החינוך, אין סיבה לוותר עליו. בפרט אחרי הדרישה לתוספת של מילארד שקל שביקש.

במקום תיק החוץ, על הבית היהודי לדרוש כעת את תיק המשפטים. מדובר בתיק המרכזי בממשלה – שר המשפטים הוא יו"ר ועדת השרים לחקיקה הקובעת באיזה חוקים תתמוך הקואליציה ולאילו תתנגד. בנוסף וחשוב לא פחות, הר המשפטים הוא יושב ראש הועדות לבחירת שופטים ודיינים – עניינים שחשובים הן מבחינה הדתית והן מהבחינה הלאומית, והדובדבן שבקצפת שר המשפטים הוא גם חבר קבינט מתוקף החוק.

מספיק לזכור כמה חוקים תקעה ציפי לבני בכנסת הקודמת כדי להבין שבתנאים הנוכחיים אפשר לסמוך רק על עצמך, ואם הבית היהודי רוצה רפורמות בבית המשפט העליון ובבחירת השופטים, היא צריכה לשמור את התיק אצלה בידיים.

מול המשבר עם ש"ס על תיק הדתות והצעות הפשרה לפיהם ישמש הרב בן דהן כסוג של פלסטר במשרד המשפטים (שגם להן מתנגדים בש"ס) יכול בנט לקחת את כל הקופה ולדרוש את תיק המשפטים לבית היהודי בתוספת לתיק החינוך והחקלאות/התרבות שכבר הוצעו. זו הייתה השאיפה של המפלגה לפני הבחירות, אך בגלל הנפילה בכמות המנדטים ירדה ממנה. כעת, היא יכולה להוציא את הדרישה מהמחסן וגם לקבל אותה.

אמנם יהיה כאן סוג של הפקרה של שירותי הדת, אך גם בשל גודלה המצומק של הקואליציה וגם בגלל השליטה בהליכי החקיקה (ביטול חוק הגיוס, הגיור וכו') ובתיק החינוך, ייוצר מאזן אימה שיכריח את החרדים לקבל החלטות בהסכמה גם הבית היהודי. במקום מריבות אינסופיות במשרד הדתות הקטן, הבית היהודי צריכים ללכת על כל הקופה.

בניגוד לתיק החוץ אותו חומדים שטייניץ, שלום והנגבי, על תיק המשפטים כרגע אין קופצים, ולכן יש כאן הזדמנות לזכות בהישג משמעותי לציונות הדתית  ולמחנה הלאומי במו"מ הקואליציוני המתיש הזה.