הצבעתי 'ליחד' אבל זכותי להתלונן בשמכם על בנט

רק הבהרה קטנה למען דעת, שלא תגידו שאני מסתיר, בבחירות האחרונות הצבעתי למפלגת 'יחד', סיבותיי שמורות עמי, בעיקר הצבעה פרקטית.

מה שאני כותב כאן רק מחזק אותי למה הצבעתי למרות שלא חשבתי שכך יהיה, אני רואה את הזכות להתלונן בשמכם על בנט, ממש כשם שאתם מתלוננים על ביבי בשם מצביעיו שציפו שילך לממשלת ימין עם בנט כשותף מרכזי, ואף את דרעי אע"פ שמצביעיו ציפו לזה שידאג רק להם, אתם עדיין מעבירים ביקורת, הביקורת שלי אינה כמצביע שהיא חזקה יותר, אלא כאדם העומד מהצד.

הרבה מילים נשפכו פה על המו"מ הקואליציוני, על הנתק בין בנט לביבי, ששוב פעם לא קיבלנו כלום וכד', דבר שאגב לא שמענו כמעט במערכת הקודמת למרות שהיה 12 מנדטים ולא שמונה, ההבדל בין התיקים הוא לא משקף את ההבדל-הכלכלה פחות חשובה מהחינוך, התרבות קצת יותר חשוב מהגמלאים, וחקלאות שכמובן אי אפשר להשוות לשיכון- אם כי חייבים להזכיר שידיו של אורי היו כבולות בשנתיים האחרונות בכל מה שקשור ליש"ע. כמובן שאז היה גם את תיק הדתות שהוא תיק רביעי שזה בדיוק רבע מהכח שירד, וההפרש שבין ועדת הכספים לועדת החוקה, שוב ירידה קטנה מהירידה בכמות המנדטים.

המילה שחוזרת על עצמה שוב ושוב היא לא ניתן להקפאת בנייה בהתנחלויות, דבר שאגב כן קרה אם כי לא באופן מוחלט בקדנציה האחרונה, שוחררו מכרזים אך רק לאחר פיגועים וכד', לא הייתה זרימה חופשית כמתבקש. הפרה הקדושה הזאת ששמה בנייה שכל דרדק יודע לדבר עליה, ואורו עיניהם של נערי בני עקיבא כששמעו על עוד מכרז של אלף יחידות דיור בגוש עציון, אז זהו שלא! אולי ישב פעם מישהו וחשב מה המטרה בבנייה ובהשקעה בהתיישבות, [חוץ מאשר נתינת מקום מגורים נוח לצעירים, או במילים אחרות דאגה למגזר ולא לא"י]. כאשר לפניה כמובן 2 עתידים בזמן הקרוב-עתיד אחד- המשך המצב הקיים, ועתיד שני ח"ו הסכם כלשהו.

כעת בא ונבחן כמה זה משפיע על חלוקת הארץ בכל אחד מהשניים. במקרה של דו קיום ידוע המשפט שכל בית וכל גבעה שתופסים נשארת, ואף תופסים ממנה מרחק, אם כן בנייה בתוך הגדרות של היישובים אין בה שום מעלה, שהרי זה כבר נתפס לידינו, המטרה היחידה היא בהקמת יישובים חדשים רצוי כמה שיותר רחוק אחד מהשני, נקודה שנייה היא המציאות הרווחת לאחרונה, אשר נכנה אותה כאן הקו והבלון, קו של כביש, בלון יישוב עוד קו כביש, כל שאר השטחים כולל שטחי סי מסוכן להסתובב בהם בכלל-זה שייך לערבים, לכן כדי לתפוס שטח בצורה חכמה כדאי ליצור גושים עם מרחקים בין היישובים, אך שהערבים לא ייכנסו באמצע, באופן הזה 2 גבעות המבודדות שבאים אליהם 2 בני נוער פעם בשבוע עם כבשים וחליל תופסות שטח לטובת היהודים יותר מאשר 2000 יחידות דיור בתוך היישובים והגושים. לא סתם הקמת יישובים חדשים הפכה במובן מסויים לטאבו ממשלתי.

יתרון שני בבנייה במקרה הזה הוא הצהרתי- זו הארץ שלנו ואנחנו נבנה בה איך וכמה שאנחנו רוצים במקרה כזה כל בית בכל מקום ובלבד שיהיה מכרז שיתפוס כותרות מועיל.

יתרון שלישי הוא כמובן הדאגה לאנשי המזרחי והמפד"ל, שרוצים עוד דירות בתוך היישובים כדי שיהיה מקום לכולם לגור ולקרוא לעצמם מתנחלים, דבר כזה הוא חשוב מאוד, ואפילו העדפה מתקנת נדרשת, אבל שוב, קוראים לזה אגואיזם לא אידיאלים ולא דברים חשובים.

ניתן לקרוא לשלושת העקרונות האלה בתור שינוי המצב, הצהרה, דאגה לעצמי, אותו הדבר קיים גם אם נניח שאנחנו רוצים למנוע הסכם שכנראה יתרחש.

הדרך היא לבנות כמה שיותר בהתנחלויות שהכי קרובות להיות גושי התיישבות, ומאידך בהכי מבודדות, מצד אחד בהכי קרובות להיות גושי התיישבות כדי ליצור מצב שבמקרה של הסכם ימנעו מלפנותם, ומאידך במבודדות כדי למנוע הסכמי ביניים שלבינתיים נפנה את גב ההר וכד'.

באופן כללי המטרה היא להעביר כמה שיותר אוכלוסייה לאיזורים שמיועדים לפינוי, כך שהמשימה תראה בלתי אפשרית [כיום מדברים על מאה מחוץ לגושים ומאתיים בגושים, אם כל השלוש מאות לא היו בגושים לא היה על מה לדבר בכלל], המציאות בפועל היא שגם מה שכן דורשים לרוב הולך לאזורים שבתוך הגושים [אריאל גוש עציון וכד'], מה שמעיד שכנראה שהדאגה היא לעצמי ולא לשינוי המצב.

כמובן שגם פה האגואיזם הדת"לי וההצהרה נוטלים חלק לא מבוטל, ניתן לומר אפילו שכל עניינה של הבנייה בהתנחלויות היא רק בפן ההצהרתי של אנחנו בונים כאן, וגם קצת לדאוג למגזר.

ובמעבר חד למו"מ הקואליציוני, גם שם יש 3 מטרות למפלגה, הראשונה הוא הצהרתי אנחנו גדולים אז מגיע לנו, מהסיבה הזאת למשל יאיר לפיד דרש שר חסר השפעה כמו המדע ליעקב פרי. ללפיד אין מחוייבות כלפי אנשי מפלגתו, רק מועטת, אלא הצהרה: אנחנו חמישה שרים, מפלגה גדולה, בערך כמו הדרישה של הבית היהודי לבובה שנקראת סגן שר בדתות תחת דרעי שלא ייתן לה לזוז או תיק התפוצות.

השנייה היא שינויי מדיניות, והשלישית היא ג'ובים ושליטה. כמובן שיש גם את המעלה של לסייע לכלל העם לעשות חיים טובים יותר שזה קיים בכל המשרדים.. אבל חוץ מזה מה יש בתיק זה מתחלק לחלוקות האלה.

תיק הבטחון למשל הוא תיק של קביעת מדיניות, כמוהו המשפטים, התקשורת, בטחון פנים, ותיק הכלכלה, האוצר, אלו תיקים שגם אם תקציבם גדול עיקרם הגדול הוא קביעת המדיניות בנושאים האלה.

תיקי כבוד הם למשל תיק החוץ שחוץ מן היוקרה אין לו השפעה ממשית-המדיניות נקבעת ע"י רה"מ ואין תקציב גדול, כמה שגרירים למנות אבל לא משהו רציני, וגם כל התיקים הקטנים שהם שר לשם שר, שר לענייני מודיעין, שר המדע והחלל והשר לענייני גמלאים, גם משפיעים על כלל האוכלוסייה לעשות טוב יותר, אבל נותנים אותו למי שחשוב להיות שר, דוגמא טובה זה איציק כהן מש"ס שיהיה שר במשרד האוצר, כדי שייחשב שר, למרות שיעשה עבודה של סגן שר.

תיקי ג'ובים הם למשל החקלאות, תרבות וספורט, פנים, רווחה, נגב וגליל, תחבורה, כל אחד לפי גודלו אבל זה תיק שכל החשיבות שבו היא תקציבו ונתינת משרות ניהול, מענקי איזון וכו'.

כאשר תיקים כמו החינוך והדתות נקרעים בין שינוי המדיניות שבו לבין תקציב הענק שבו, תיק הדתות גם ממנה רבנים מטעמו לג'וב נחשק-אך גם קובע איך ייראו פני שירותי הדת במדינה.

וגם החינוך; הבית היהודי שוב חזר לקחת תיק כמו החינוך, שבו אמנם שר אידיאולג יכול להוביל שינוי, כמו הרב שי פירון שהביא שינוי באופן החינוך, יש מי שיאמר לטובה ויש מי שיאמר לרעה, אבל בנט הוא איש ניהול, הוא יכול לעשות במשרד שני דברים, העברת תקציבי עתק מ40 המיליארד שקיימים שם, וגם לעשות טוב למדינה ולנהל אותו טוב.

במציאות בה התקציב לתלמיד הוא 2000 שח והמורה מקבל בקושי 10% מזה. שאר התיקים הם נטו העברת תקציבים, בנט לא לקח אף תיק של מדיניות וגם ההתעקשות על החוץ לא הייתה מביאה את זה, איפה הבטח"פ והמשפטים שדובר עליהם לפני הבחירות?

דבר אחד שמשנה מדיניות זה ועדת חוקה, אבל חוץ מזה כלום? מזכיר ממש את הדרישה שלהם לבנייה בהתנחלויות-דאגה לכבוד, דאגה לכיס, אבל דאגה לארץ ישראל עצמה, דאגה לשינויי מדיניות ממשיים במדינה הזאת? לא ראינו.

אגב פעם קודמת כשהתיקים היו כלכלה שהוא תיק משנה מדיניות כלכלית לכל העם, שיכון כנ"ל [עם סוכרייה למגזר ושל ג'ובים], דתות כבר הזכרנו שזה נקרע, ועדת הכספים זה ג'ובים, אבל כל השאר? כנראה שבאמת חזרנו לימי המפד"ל, שנזכה למנהיגים שבאמת יודעים מה לעשות ואיך להשפיע למען עם ישראל ולא יסבנו אותנו בשטויות.