דעות

האתרים החרדים יוצאים מגדרם כדי לדווח על הסולחה ההיסטורית בין בעלזא למחנובקא. רק נזכיר כי מדובר במחלוקת בין חצרות חסידים, בין רבנים ומלמדי תורה, בין תלמידי חכמים למרנן ורבנן. איך התדרדרנו לשפה כזו, לתחושת שמחה חמוצה מעין זו ולעיסוק בשאלות הסולחה והסכמי שביתת הנשק הללו – כשהכול סובב סביב עולמה של תורה?

אין ניחומים למשפחות הנערים והזמן לא משכיח כלום אצל הורים שכולים. אך הזמן יכול להיות מופנה לא רק לכאב אלא גם להנצחת הטוב. משפחות הנערים בחרו לקחת את האבל האישי שלהם ולהפכו למשהו נשגב. הם בחרו לשמר את האחדות. הם בחרו להנציח אותה ולא רק את האבל הכבד שהגיע לאחריה.

בטור מיוחד לאתר סרוגים כותב הרב חיים אמסלם: "המתלהמים אינם מוכנים להקשיב לקול האחר, ולהודות על האמת, ש"אלו ואלו דברי אלקים חיים" ויש לכל דעה ושיטה על מי לסמוך. כל המצב הזה כבר מזמן גרם לחילול השם הנורא אשר אנו חווים כעת ביתר שאת. אך כלום לא יועיל, הם בשלהם, לא ינוחו ולא ישקטו עד שבהתנגדותם לכל פשרה במסגרת ההלכה, הם יחריבו את הרבנות בישראל, וימיטו חורבן על הכלל"

מחלוקת היא דבר חיובי, כשהמטרה של שני הצדדים היא למצוא את הפתרון הטוב ביותר לבעיה, ולא לפסול את דברי השני רק כי קוראים לו רב פלוני

הרבנות הראשית, על אף חסרונותיה הכואבים, אינה משחק לגו שכל אימת שאין אנו מרוצים מתפקודו ניתן לפרקו ולהרכיבו מחדש. הרבנות היא של כולנו, ולכל אחד התפקיד לחזקה, לתקנה ולאמצה

בסערה סביב אי הארכת כהונתו של הרב ריסקין, נשכחה השאלה העיקרית, האם הוא ראוי בכלל להמשיך בתפקידו. אולי הרבנות צריכה לשים גבול למי שאמר "דמותו של ישו תמיד ריתקה אותי"

כמי שמגדירה עצמה "וורקוהוליסטית", מסבירה סיוון רהב מאיר מדוע הדיבר של 'זכור את יום השבת לקדשו' הוא פשוט אוויר לנשימה, תנאי הכרחי לשפיות של כולנו. טור מתוך הספר "עשרת הגדולים – עשר דמויות ישראליות כותבות על עשרת הדיברות" שיוצא לאור על ידי ארגון "קרוב ללב" לקראת חג השבועות

נמצא איפה כי דווקא עולמנו הלא מושלם, הלא מפותח, הוא הסביבה המושלמת המתאימה לנו. לזה אנחנו זקוקים – לגירויים חיצוניים שיספקו לנו מטרות, לקרשי קפיצה שיגרמו לנו לרצות להסתכל יותר ויותר גבוה עד בלי סוף, לתהליכי משבר שמביאים בכנפיהם גירויים, שינויים והתפתחויות.

השבוע יצא כרך חדש של הסדרה תחומ"ין וממנו מעלה הרב ישראל רוזן הצעות שעלו לאפשרות לבשר שאיננו בשרי. בן פקועה ובשר משובט, כיצד מתייחסת ההלכה. או מה נאכל בשבועות הבא?

הבג"צ שהוגש כנגד ריקוד הדגלים המסורתי, אותה צעדה המתרחשת ברחובות ירושלים אל עבר הכותל, חושף את שיטת העבודה אצל חלק מעמותות השמאל. אבל מסתבר שהציבור בישראל לא קונה את התרמית הזאת. לא בגלל שהוא אלים ומושפע מהכיבוש כפי שאתם טופלים עליו, אלא משום שהוא לא קונה את השקרים הקטנים האלו שמחביאים מאחוריהם קידום אג'נדות המנוגדות אליו.

האדישות של הציבור החרדי כלפי יום ירושלים מעוררת תמיהה. איך ציבור של אנשים המקפידים על קלה כבחמורה, מתעלם ברשעות מהנסים הגלויים שעשה הקב"ה ממש בזמן הזה?

דווקא עמידתו של עם ישראל על רגליו האחוריות בנושא ירושלים מוכיחה שעם ישראל הוא עדיין עם חי, שעצמיות זהותו עדיין לא התמסמסה למרות כל הנסיונות של איבוד הצורה היהודית לדעת של השנים האחרונות,הבא לידי ביטוי בין היתר הן בחיים התרבותיים והן בחיים הפוליטיים.

כשהתורה מבטיחה שכר ועונש היא מדברת על שגשוג כלכלי ועליונות ביטחונית לעומת הוא בצורת, רעב וגלות. על ההפחדות מלהישרף בגהינם בהם משתמשים דרשנים שונים היא לא שמעה

הרב אלי קפלן מצטרף ל"נותני העצות" לשר החינוך החדש ומבקש ממנו: "שר חינוך חדש צריך להתחבר למערכת, להבין שהוא יודע ומבין פחות והוא בא לתפקיד כדי לעזור למערכת להתקדם ולא כדי לעשות מהפכות"

את התפילה "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" אנו מתפללים בכל שנה. לא משנה שירושלים כבר בנויה מזמן, אפילו הרכבת הקלה כבר נוסעת (פחות או יותר) ברחוב יפו; התפילה שלנו היא שירושלים תמשיך להיבנות בלבנו כל העת; שכל אחד ימשיך לבנות את ירושלים שלו – בזמן חתונה, בתפילה, ביומיום

בשנים האחרונות, לא רק זיהום אויר פוקד את חיפה, אלא גם זיהום זיהום מוסרי המערער על עצם קיומו של הבית הלאומי היהודי בארץ ישראל, זיהום המטפח הערצה למחבלים ורוצחים, לשנאה ליהודים ולערעור עצם זכותם למדינה בארצם

משרד החינוך יהווה מבחן אמיתי לעמדותיו של נפתלי בנט. בניגוד לקודמו בתפקיד, על בנט לאמץ גישה המעודדות מצוינות, שאפתנות והישגיות מתוך הבנה שזו הדרך להצלחה. לקפיטליזם יש הרבה מה לתרום בתחום החינוך, כאשר המסר המרכזי הוא כמובן, קידום התחרות וההישגיות

בפונדקאית יהודיה, מתעוררות שאלות נוקבות מי 'האם' לאיסור עריות וחיתון קרובים. וכן, אם הביצית נרכשה מנכרית נפלנו לשאלה סבוכה בקשר ליהדות העובר. בפונדקאות חו"ל פשיטא שהילוד אינו יהודי וגיורו בלתי אפשרי כאשר הדגם המשפחתי שיחווה הוא תועבת 'זוג' חד-מיני

הבית היהודי יכול לבוא בטענות על נושאי "דת ומדינה" אבל כאשר הדגל העיקרי שלו הוא ימין "יותר מהליכוד" הוא צריך לקחת בחשבון שיצטרך לוותר על הדגלים שפחות חשובים לו. כשאתה נלחם את המלחמות של האתמול, אל תתפלא אם תמצא את עצמך בפינה

טוב יעשו בבית היהודי אם ימחלו על כבודם הפוליטי לטובת עשייה משמעותית בתחומים שבהם הם היו חסרים בשנים האחרונות יותר מכל – החינוך והתרבות