דעות

היצירה הישראלית העכשווית שעל הפגיעה בה מלינים אותם יוצרים לא נמצאת בשום מגננה כיום. היא פורחת ומשגשגת. החלקים החשובים של התרבות שלנו שנמצאים כיום בדעיכה, לפחות בציבור החילוני, הם כל יצירות התרבות שנוצרו מאז היינו לעם ועד הקמת המדינה

מעכשיו, אנחנו בשגרה לא שגרתית, לומדים את ההתנהלות, צעד אחר צעד, כשלא פשוט לנו לחיות במצב של אי וודאות. איך חוזרים לשגרה שכזאת? הנה כמה נקודות שיעזרו לנו לחזור לעבור את המשוכה

ההתפתחות האנושית שחלה בדורות האחרונים, דווקא היא זו שמסוגלת לעורר בנו את ההבנה של הציווי "כֹּל אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא תַקְרִיבוּ". טעם האיסור אינו מפני שהקב"ה צריך קורבנות שלמים, אלא מפני שקורבן בעל מום "לֹא לְרָצוֹן יִהְיֶה לָכֶם", קרי – קורבן כזה מעיד על נפש נכה ורשלנית

מה ההבדל בין הדיון הראשון בעתירה נגד כהונת רה"מ שמואשם בפלילים ובין הדיון השני בעתירה נגד ההסכם הקואליציוני? למה ימינה לא צריכה את תיק הבריאות ורשמים מביקור בבני ברק

העובדה שבן הישראלית עשה שימוש בשם המפורש בדיוק כמו שמשה עשה שימוש בשם המפורש כדי להרוג את האיש מצרי. הפכו את משה לחשוד בחשש שמא מראית פני הצדק בהכרעת דינו של בן הישראלית תפגע

אז למה באמת נתניהו צריך את כאב הראש הזה שנקרא ימינה כשיש לו רוב בקלות גם בלעדיהם? למה הוא צריך את בנט ושקד שמאתגרים אותו מימין בכל פעם? משתי סיבות: הרחבת האחדות ומניעת ביקורת מימין

לא זכיתי לפגוש בו הרבה באופן ישיר, אך עם לכתו אני מרגיש כאילו יתד מרכזית בעולם הרוחני שלי, ושל ציבור שלם, מתעופפת פתאום ברוח. כאילו דברים שהיו פשוטים וברורים, שאלות שהיו נפתרות בחצי משפט מלווה בחיוך, צריכות עכשיו בירור ועמל גדולים הרבה יותר

הרב בני לאו, שהרבה להתייעץ עם הרב נחום רבינוביץ' בענייני הלכה, נפרד ממנו ואומר כי לשייך אותו למגזר מסויים, עושה לו עוול: "ההגדרה המשייכת אותו לזרם רעיוני או פוליטי נוגדת את כל אישיותו"

תא"ל (מיל') יהודה דובדבני סופד לרב מחוץ רבינוביץ', ומשתף ב3 אירועים בהם הרב סייע לו: הכנסת ישיבות ההסדר לחטיבת גבעתי, הקמת היישוב רותם בבקעת הירדן והירתמות סגל פיקודי דתי לגדוד "נצח יהודה" שרק הוקם

פוסט השנאה המגונה הזה צריך לשמש תמרור אזהרה לחבריי בציונות הדתית. קל להתנגד ולגנות אותו. קשה יותר לראות את הקשרים בינו ובין רעיונות של "חוזק" כלכלי, שהפכו להיות הליבה במפלגת "זהות", וכעת גם ב"ימינה"

נקודת המבחן בסוגיה זאת ודומותיה היא האם ערכיה והלכותיה של תורה מוגדרים בפני עצמם והם אלה המגדירים ומעצבים את המציאות שבחוץ ונותנים לה מענה או שמא השאון וערכי הרחוב לוחצים ודוחקים לעצב תודעת פסיקה שתיישר קו עם תרבויות שונות וחולשות אנושיות

11 שופטים בבג"צ, גם השמרנים ביותר, קבעו שהכל שפיט. ממינוי ראש הממשלה, דרך חוקים והחלטות כנסת, ועד להצבעות חשאיות במשכן. השופטים לקחו סמכות ולא עשו איתה כלום. לפחות בינתיים

בעוד שופטי בית המשפט העליון החליטו כעת כי הם לא מתערבים בהסכם ולא מונעים מנתניהו לכהן כראש ממשלה תחת כתב אישום, בפסק הדין הם רומזים: "עוד לא בשלה העת" לשינויים שיבואו בהמשך

בית דין של מעלה מכריז: יעלה ויבוא כבוד ראש הישיבה וישב לצד מורו ורבו, שכל כך התאבק לרגליו בחייו הגשמיים. ישב נא הרב רבינוביץ' לימינו של הרמב"ם, ישבו וישוחחו, ילמדו ויעמיקו

לרב רבינוביץ' היו תפקידים רבים, כתב עוד ספרים וכתבים רבים, ורבנים רבים ואישי ציבור רבים התייעצו איתו. גם אי אפשר לא להזכיר שהוא למד מתמטיקה באוניברסיטה וקיבל דוקטורט בנושא סטטיסטיקה והסתברות בתלמוד. הוא באמת היה גאון עולם

העיתונאי והסופר אלישיב רייכנר עיין בשלבי היציאה ממשבר הקורונה, והבחין כי בתי הכנסת שוב פעם נדחקים לתחתית הרשימה. אם הבעיה הן הנחיות ברורות רייכנר ניסח את התקן לקבלת 'תו הסגולה' בבתי הכנסת

הרצל הבין את חשיבותם של חילוקי דעות. על ההנהגה שלנו לשאת היום יותר מתמיד בנטל עבודת הפרך ולהכניס את כולנו תחת כובע אחד, וזאת למרות ובגלל שלכל אחד מאתנו יש ראש עצמאי ונפרד

אחרי שהתרגלנו כבר להגבלות הקורונה, אנחנו מתחילים לצאת לשגרה בבתי הספר ובעבודה, כמה שלנו זה קשה, לילדים ההסתגלות קשה עוד יותר. איך מתווכים להם את המעבר הזה?

איראן, ממשלת אחדות, חיזוק התא המשפחתי, שיעור בענווה, הערכה למנהיגים ועוד חמישה דברים טובים שצמחו לנו מנגיף הקורונה

כששופטי בית המשפט העליון קובעים משהו, לא צריך ללכת אחריהם כסומא אלא צריך לפקוח את העיניים. ואם כולם אומרים שזה עוול אז כנראה שזה עוול