רשימה ארוכה של אמנים ויוצרים מחו בשבוע שעבר על ביטול תפקיד ראש ענף תרבות בצה"ל. בפנייתם טענו אותם אמנים חשובים ש"בלי תרבות אין עם". בדברינו הבאים לא נתייחס לערבוב הרווח במחוזותינו בין המושג תרבות למושג בידור. לא כל הופעה של ילדה בת שמונה עשרה עם שני רקדנים לצידה היא תרבות, גם אם היא זוכה למאות אלפי צפיות ב'יוטיוב'.

אני מבקש דווקא להתייחס לזווית אחרת של המחאה. צדק מתי כספי כשקבע ש"בלי תרבות אין עם". אבל מהי אותה תרבות שבלעדיה אין עם? האם התרבות שמגדירה ומעצבת את העם היא רק זו המורכבת מהשירים שאתם חיברתם בעשרות השנים האחרונות? רק על התרבות שאתם וחבריכם יצרתם עומדת האומה שלנו?

היצירה הישראלית העכשווית שעל הפגיעה בה מלינים אותם יוצרים לא נמצאת בשום מגננה כיום. היא פורחת ומשגשגת. החלקים החשובים של התרבות שלנו שנמצאים כיום בדעיכה, לפחות בציבור החילוני, הם כל יצירות התרבות שנוצרו מאז היינו לעם ועד הקמת המדינה.

בשנים האחרונות מתנהל מסע כוחני ואלים כנגד כל ניצוץ של תרבות יהודית. כל בית ספר חילוני שמעז ללמד את תלמידיו מעט מהאור של התרבות היהודית הזאת שנוצרה וגובשה במשך אלפי שנים, חוטף מיד קיטונות של שופכין. במקום לחבק את התרבות יהודית הוא צווחים ככרוכיה "הדתה".

ההיכרות של החברה החילונית עם אוצרות התרבות היהודית נמצאת בדעיכה מתקדמת. אם לאותם יוצרים היה באמת אכפת מהתרבות של העם הזה ולא רק מהיצירות האישיות שלהם, הם היו מוחים על הפגיעה באוצרות התרבות היהודית כולם, ולא רק על הפגיעה בנועה קירל ורקדניה.