רונית שני

אוטוטו יש לי יום הולדת. כן, אני חוגגת בתאריך מקסים, האילנות ואני ביחד. אחלה תאריך בחרתי לי, ט"ו בשבט. הכל סביבי פורח ומלבלב. אלא, שהפעם, איך לומר? אני קצת פחות. אני יודעת אני רק בת 22, אבל ממש בוגרת לגילי (אם נתייחס לגילי הכרונולוגי אני באמת בת 71. אבל, יש לי ספירה מקבילה. ספירה בה […]

רוצים להכיר את עולמם הסודי של בני הארבע? האמינו לי, אין צורך במצלמות. הזמינו כמה חברים לביתכם, הוציאו מספר משחקים והתבוננו במתרחש. מהר מאוד תחשפו לדינמיקה המרתקת שנוצרת ביניהם

בְּחִירָה מִתְמַשֶּכֶת, לֹא כָּזוֹ שֶחָלְפָה. בְּחִירָה שְבְּכָל רֶגַע, בְּחִירָה חֲדָשָה. מְהַדְהֶדֶת בַּמֶּרְחָב הַכְוָנָה לַמִּתְלַבְּטִים: בֵּין רַע לְטוֹב- "וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים". רונית שני בשיר בחירות

הישיבה המתמשכת בסוכה מחזירה אותנו לחווית הפשטות, שכל כך התרחקנו ממנה. היא מחברת אותנו לשמוח בטבע ולפנות את הזמן לישיבה ממושכת ומשמחת עם היקרים לנו,ללא צורך בעיסוק בתחזוקה השוטפת

איש אינו יודע מה קורה בד' אמותיו של חברו. אך, במקום בו נפלה החלטה של בית הדין להטיל סנקציות חברתיות על אחד מהצדדים המעורבים בסכסוך קשה של גירושין,  החובה המינימלית של החברה היא להקפיד על מילוי הפסק ככתבו וכלשונו, ולא לאפשר השמעת קולו של הבעל  בפרהסיה

ילדים ביערות ,מכת ערוב בשינוי גירסאות. לא הבקר נפח נשמתו בדבר. היו אלו משרפות, עשן ואפר. מיני שחין ,מחלות וחושך סביב. הקור השלג והברד מייסרים. צועדים בפיסת בד ,קופאים.

בין הטירוף של חודש אדר ופורים לבין השגעון של חודש ניסן ופסח, רונית שני מנסה לעשות קצת סדר ואומרת כי בסופו של יום, הכל עניין של איזון נכון. שיר קצר על תקופה שנראית ארוכה

עבודת המשכן מקודשת בצו ממרומים. מעשה העגל נועד למלא חסרים. ובשעה של התלבטות ועת תהייה, שאלת המניע תשמש כתשובה. האם רצון האדם הוא או רצון אלוקים? "עשני כלי לשליחותך" לכך אנו מייחלים

מעטים מול רבים, חלשים אל מול גיבורים. רואים דיוקן אביהם אברהם, מנחה חניכיו מול מעצמות עולם. אשפתם ריקה, נטולת חצים. שמים הם בקלע מספר אבנים

צביעת יום מיוחד להוקרת המורים מאשרר את התחושה והתפיסה כי גם מורי ישראל נכללים בקבוצת האוכלוסיות המוחלשות ובשל כך על גורם חיצוני להעניק להם יום אחד בשנה שבו הם יהיו במרכז

וזקוקה השעה לתפילתן של נשים. זעקות ותפילות בקעו רקיעים. נפקדת, הרה, הרת אסון! יושבת על משבר והוא רובץ לפתחה. לא תחבוק בן שני, פה תהא קבורתה. ועדיין לא הגיעה לסף ביתה

וזכו הבנים תחת זאת הברכה, לשוב לנחלתם, להקים מדינה. על שם האב ישראל לייסד גם צבא, צבא המבוסס על סיפא וספרא. והברכה עודנה מאתגרת ומעוררת שאלות, איפה בסקאלה נכון יותר להיות? מנסים לדייק, מבררים מינונים, במנעד שבין האוהל לתירוש ולדגנים

נראה, כי לא רק תיבה בנית, נח, בכזו נחישות/ בנית קומת אמונה. אמונה ביכולת ההתחדשות/ להצליח לראות מעבר לכאן ועכשיו/ לרומם המבט ,אל הנצח הנשגב/ גם יעקב את הירדן עבר במקלו/ ללא מזוודות וביגוד. ממש בגפו/ ומהלל אותו אב, מתפאר בשבטו/ הלא שני מחנות ניצבים כעת עימו

באופן שונה לגמרי, התפילה הראשונה לאחר הימים הנוראים ובסיומם של חגי תשרי, היא "תפילת הגשם". גשם, כשמו כן הוא, מבטא התייחסות לחלקים הגשמיים, הארציים, המרכיב הבסיסי ביותר לאדם ,המספק לאדם את היכולת לדאוג למחייתו ע"י מזון ושתיה

משעה שהובהר כי המאבק לא יניב יחידה המטו-אונקולוגית אוטופית או אפילו, ברמה בסיסית לעבודה, כפי שטוענים הרופאים. מצופה מהם להניח את כלי המלחמה, לכופף ראשים ולהציל את "בת יפתח "גם במחיר של עבודה בתנאים קשים.