מחשבות ותהיות של ישיבה בסוכה
הישיבה המתמשכת בסוכה מחזירה אותנו לחווית הפשטות, שכל כך התרחקנו ממנה. היא מחברת אותנו לשמוח בטבע ולפנות את הזמן לישיבה ממושכת ומשמחת עם היקרים לנו,ללא צורך בעיסוק בתחזוקה השוטפת
"תנו לי לשוב אל אותה הפינה הנידחת איפה אותם החיים עם שמחת הפשטות" (יהושע סובול)
מחשבות של ישיבה בסוכה:
תודה לאל, מזג האוויר נפלא. ואני מתקשה להתנתק מאחת המצוות האהובות עליי, מצוות "ישיבה בסוכה". אני מודה, הישיבה בסוכה בדרך כלל מלווה באכילה ושירה. ככה זה אצלנו, מחמירים לקיים את דברי רבי אליעזר במסכת סוכה, שהיה אומר: "משבח אני את העצלנים שאינם יוצאים מביתם ברגל".
היות שהסוכה היא דירת הקבע שלי בחג, בעוד הבית הוא רק דירת הארעי, אני מרשה לעצמי להיות אחראית על הסדר, הארגון והניקיון בכל מרחבי הסוכה-, אבל בסוכה בלבד. וככה, לפתע, בין קירות עשויים יריעות בד המתוחים על כמה מוטות, גיליתי את "שמחת הפשטות".
נקייה מהצורך לאסוף כל היום, חפצים שהושלכו לכבס, לקפל, להחזיר, להוציא, לכבס, לקפל, להחזיר, להוציא, לקפל וחוזר חלילה. מאליה עולה המחשבה על עידן השפע שבורכנו להיות חלק ממנו. זו באמת ברכה. אלא שהשפע, שאמור להפוך את החיים לקלים, פשוטים ונגישים יותר, למעשה, מייצר עבורנו עוד ועוד משימות תחזוקה.
אם בעבר היה לאדם בגד לגופו, בגד נוסף (לזמן הכיבוס) ועוד אחד חגיגי לימים טובים,הרי שכיום, העיסוק בענייני הנעָלָה וביגוד הוא בלתי נגמר. גם כשנראה שהכל מתוקתק ,תמיד יהיה איזה קול פנימי שילחש לך "משהו חסר" . כדי שהכל יהיה מושלם צריך שלכל הילדים יהיו נעליים תואמות, דבר שדורש עוד ארונות נעליים, שדורשים עוד מקום בבית, שדורשים עוד פינות הזקוקות לארגון, סדר וניקיון.
מעניין לשים לב, לעובדה שפינוי ביגוד מיותר מהבית מלווה בתחושת הקלה ושמחה בעוד, שלעיתים, מבט נוגה מעט מלווה את חברותיי ואותי בשעה שאנו מקבלות שקית מתנה מחברה או בת משפחה. ככל הנראה, השקית טומנת בחובה אוצרות ובנוסף, שמורה לנו הזכות לסרב לקבל את המתנה. ויחד עם זאת, כולנו לוקחות אותה ומצטערות על המיון הנוסף שנצטרך לעשות ועל המקום שנצטרך לפנות עבור פרטי הלבוש הרעננים.
סבתי ז"ל לא הכירה את המילה "לצלחֶת" וודאי אם הייתה מכירה את פעולת ה"צילחות" הייתה נוטה לזלזל בה. אלא, שאין מרק ערב לחיך כמו האושלוובש של סבתא (מרק עוף-בהונגרית. פשוט ההונגרית משדרגת אותו). סבתא ז"ל לא ניסתה להרשים במתכונים מורכבים אלא, הגישה את האוכל הכי טעים ופשוט שיש. ועם כל הכבוד לדואט אווז או לכל ממולא אחר. מבחינתי, אושלבש וקומפוט הם המתכון המנצח.
לפעמים, השיקולים בסוגיה בעד ונגד לארח מלווים בחישובים עד כמה חלה עליי חובת "עשיית הרושם". אצל סבתא שלי לא היו חישובים כאלה, התפריט ממילא, לא משתנה ולכן האורחים תמיד רצויים.
ובינינו, תמיד שמורה לנו האופציה להוסיף מים למרק.
החלק הבריא בנפש מבקש להתרחב. להתרחב גם מבחינה חומרית, בדירה נאה ובכלים נאים.
אני מתקשה להבין את האנשים החיים בפזורה הבדואית בנגב. אשר מעבירים חיים שלמים בפחונים.
הרי כל בוגר תנועת נוער תוך מספר שעות משדרג את המרחב האישי שלו. מסמן טריטוריה, בונה מה שצריך, משפצר ומהר מאוד עובר לבנות נדנדה ולתלות ערסלים.
אכן, נפש בריאה רוצה ברחבות. הבניה היא אות לחיים וחיות.
ויחד עם זאת, חג הסוכות, מחזיר אותנו לאותה "שמחת הפשטות" ,להסתפקות במועט ולשמחה הכרוכה בכך.
"איזהו עשיר השמח בחלקו" (אבות ד'), בכל חלק.
הישיבה המתמשכת בסוכה מחזירה אותנו לחווית הפשטות, שכל כך התרחקנו ממנה. היא מחברת אותנו לשמוח בטבע ולפנות את הזמן לישיבה ממושכת ומשמחת עם היקרים לנו,ללא צורך בעיסוק בתחזוקה השוטפת.
אשרינו.
=======
רונית שני היא מנתחת התנהגות (MA)
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו