אשה

הגונה

אסורה

כבולה

כלואה

ללא הגנה

שונה

זרה

מבכה

מפילה תחינה

עוגנת

במרכז מעגל

מוקפת חומות

נעה בין ייאוש לתקווה

מצפה לבשורה

נאחזת ביש

עוגנת

בנמל התפילה

**

בין פשטידה לפשטידה ניהלנו אמש שיח שהתרומם מקסימום להוראות אפייה ולמה שמושמע ברדיו תוך כדי.  שיח אחיות, באישון לילה, על תיבול וכמויות, התגלגל לחשיבה על אחיות נוספות. אחיות שלא ממש שותפות להתרגשות של ערב חג מתן תורה, חג שכולו חירות..

ערב החג בו זוכה עם ישראל לחירות אמיתית הממשיכה את תהליך הגאולה שהחל בפסח הוא זמן מתאים לחשיבה על האחיות המסתובבות בינינו שלא זכו עדיין לחירות, נשים הנמצאות בכלא בעל כורחן; נשים עגונות. אין שעה הולמת יותר להעלאת כאבן לתודעה. שעה שבה בעבר התייצבנו נגד ההר כאיש אחד בלב אחד, היא שעה לזכור ולהזכיר אותן ולקחת אחריות לגורלן.

המושג "עגונה" התייחס במקורו למצב בו הבעל יצא למרחקים ולא נודע מה עלה בגורלו והותיר את האישה במצב קשה של "אלמנה חיה". בהמשך, התרחב השימוש במושג וכלל גם נשים מסורבות גט אשר נמצאות, הלכתית, במצב דומה.

מרתק לגלות  שהמילה "תעגנה" מופיעה במקום אחד בתנ"ך, במגילת רות הנקראת בשבועות. לאחר מות שני בניה, מחלון וכליון, פונה נעמי לכלותיה ומציעה להן להיפרד ממנה, ולא לקשור עצמן אליה.  כך אומרת היא אומרת להן:  "הֲלָהֵן תְּשַׂבֵּרְנָה עַד אֲשֶׁר יִגְדָּלוּ הֲלָהֵן תֵּעָגֵנָה לְבִלְתִּי הֱיוֹת לְאִישׁ".

בקריאה ראשונה נשמע שהמילה  "עגונה"  שייכת לשורש ע.ג.נ. , מלשון  "עוגן". לפי פירוש זה, אשה עגונה היא אישה הקשורה לבעלה כעוגן המוטל במצולות והאוניה כבולה אליו.

אולם,  המילה "עוגן" נושאית מטען חיובי בדרך כלל ומכוונת למקור של  של יציבות וחוזקה. לכאורה לא מתאים לתיאור מצב של עגינות בתוך  נישואין לא רצויים.  מתאים יותר היה לתאר אישה במצב עגינות כ"אסורה" , אסורה בכבלי הבעל המעגן ואסורה לכל העולם. "אסורה" המצויה במצב  נפשי של "אלמנות חיות".

ואכן, רש"י מפרש את  הביטוי "תעגנה" המופיע במגילה כך: "לשון אסור, כלא,  כמו "עג עוגה ועמד בתוכה". ויש פותרין לשון עיגון, ולא יתכן, שאם כן היה לו לנקד הנו"ן דגש או לכתוב שני נוני"ן"

רש"י מנמק בחירתו בשורש ע.ו.ג בנימוק לשוני, שכן המילה "תעגנה" מנוקדת ללא דגש בנו"ן. הדבר מתאים גם מבחינת התוכן.  לפי רש"י , משמעותה של  "עגינות" היא כליאתה של האישה בתוך מעגל חסר מוצא. "עגונה" מילשון עוגה, כפי שמתואר ביחס לחוני המעגל שחג עוגה [=סימן מעגל] וסירב לצאת ממנה. מסורבת גט נמצאת במרכזו של מעגל ואינה יכולה להשתחרר ממנו. במצב זה, על הקהילה והחברה לשמש לה עוגן. לא ייפלא, אפוא, שלא אחת בית הדין מפעיל סנקציות על סרבן גט הכוללות פניה לקהילה להחרימו עד אשר יאפשר גם לאשתו לחוות חירות. עד אז, הוא לא יבוא בקהל.

מדי פעם מתראיין בתקשורת בעל סרבן שניחן בכושר ביטוי. או אז, הוא מנצל את הבמה שניתנת לו כדי להשמיע כמה הוא המסכן וכיצד הוא הקרבן של הנסיבות. לא פעם מנמק הוא את בחירתו שלא לתת גט בשם האהבה והדאגה לילדיו. אז זהו- שלא! זה אולי הרבה דברים אחרים. אך לא אהבה. זו אינה אהבה. לא לפרודתו, אם ילדיו,  ולא לילדיו. איך אפשר לטעון בשם האהבה שיש הצדקה לשלילת החופש מאשה שנבראה בצלם??

אהבה וחסד ניתן ללמוד ממגילת רות. רות, בשם אהבה כנה לנעמי ולעולמה, מחליטה בהחלטה מודעת לדבוק בחמותה. זו הבחירה שלה חרף המחירים שהיה עליה לשלם בעבור זה, וזה לא בא על חשבון אחרים. להיפך.

איש אינו יודע מה קורה בד' אמותיו של חברו. אך, במקום בו נפלה החלטה של בית הדין להטיל סנקציות חברתיות על אחד מהצדדים המעורבים בסכסוך קשה של גירושין,  החובה המינימלית של החברה היא להקפיד על מילוי הפסק ככתבו וכלשונו, ולא לאפשר השמעת קולו של הבעל בפרהסיה.

מעבר לכך, יש לסייע ככל האפשר ולתת תמיכה לצד החלש, הכלוא..

כשבעל "מעגן" חברה מתוקנת נחלצת "להגן".

יש ליתן כתף לאותן נשים "אסורות" "עגונות" ולשלוח להן חיבוק וברכה בערב חג החירות שיזכו בע"ה לחירות בקרוב, ושעגינתן בנמל התפילה תשא פרי.

=======

רונית שני היא מנתחת התנהגות (MA). אחותה, ד"ר לאה ויזל היא מרצה למשפטים ויהדות דיקטנית במכללת אורות ישראל