דעות

כאשר יצאתי לסבב האחרון של משלוחי המנות פגשתי שלושה אנשים שהיו צריכים את המשלוח ואת שמחת החג שהבאתי איתי לביתם, יותר מכל אחד אחר. שרה בן יעקב מסכמת את פורים עם תובנות חדשות.

במצבי סכנה כמו זה העובר על העיר שדרות יש עדיין תחושת ביטחון במציאות בה הציבור כולו נוהג נכון ופועל לפי הוראות פיקוד העורף. עם זאת אין לעודד אנשים להגיע לאזור אם אין להם תפקיד כמו לעודד את התושבים או לסייע למד"א

אם כרגע המצב לא מאפשר, אז לא קונים לילדים את כל סוגי המעדנים במכולת, או רוכשים שלושה סטים של בגדים חדשים לחג לכל ילד (וגם זוג נעליים חדש, ותכשיט או קישוטים לשיער והרשימה עוד ארוכה..). ילדים שמחים הם לא בהכרח ילדים שאוכלים ממתקים כל היום או מסתובבים עם בגדים ממותגים.

טיוטת דו"ח מבקר המדינה בפרשת הרפז, על הפרטים הראשוניים שדלפו ממנה, חושפת את אחת מבעיות היסוד במבנה השלטוני בישראל בו לרמטכ"ל ולעיתים אף לאלופי צה"ל נוספים יש השפעה שמאפילה לעיתים על הדרג הפוליטי הנבחר. חייבים לשנות את השיטה.

הלחץ להתחתן וללדת בגילאים הצעירים במגזר, לא מגיע רק מהדודות הזקנות או מההורים הלחוצים והמלחיצים, אלא מהחברה הסובבת אותנו. הלחץ פועל עלינו כאשר החברים שלנו מתחתנים כבר בגיל 20 ומגיעים למפגשי השבט בגיל 23 עם שני ילדים. אולי צריך לעצור את המרוץ הזה?

אחרי טור שכתב בעד חוק טל התגלגל לידי הרב ישראל רוזן, שכתוב של דו שיח בין שני חרדים תלמידי ישיבה ליטאית ששוחחו מאחורי הפרגוד על עניין הגיוס לצה"ל. מאזין שלישי החליט כי תוכן הדברים חשוב וראוי להפיצו בין חבריו ב'עולם הישיבות'. שיח מן הלב, סמוי מן העין.

"אם אני לובשת מכנסיים וחולצה קצרה ועדיין מצהירה כי אני דתייה, מי יוכל לומר לי כי אני לא כזו, למעט הרב, אבל ידוע שבימינו הוא נחשב פרימיטיבי ולא מחובר למציאות. אני דתייה אך לפי הכללים שאני קובעת לביתי, מדובר בפרדוקס הלא כן?" שירה בן יעקב במבט ביקורתי מבפנים על החברה הדתית.

בעקבות הסרטון של חבורת אנדרדוס על תרחיש האימה בפורים, בו המשפחה מחזירה משלוח מנות למי ששלח להם, שאלנו את הרב רונן נויבירט מה האפשרות המומלצת של משלוחי המנות. הרב ענה לנו בקטע קצר שכתב לפני מספר שנים בו הוא מציע: במקום לשלוח לחברים, חפשו דווקא את השכנים שאין לכם איתם קשר.

אחרי שבפרשת תרומה הדריכה התורה לפרטי פרטים, כיצד לבנות את הבית בו תשרה השכינה, בפרשת תצוה עוברת התורה לתאר את בגדי העובדים בו. שתי פרשות אלו מייצגות שני חלקים בעבודת המשכן. ושתיהם מכוונות למטרה אחת – לתנאי ההכרחי כדי שתשרה השכינה בעם ישראל.

אם תשאלו את 'שלום עכשיו' לדוגמה, הם ייענו לכם שעם זה כמו שניצל: מחליפים את הכאפיות בחליפות, מסמנים גבולות, לוחצים ידיים: והופ- מה שהיה לפני רגע אוסף של שבטים וחמולות אלימות, מסוכסכות, ללא תרבות משותפת, ללא תודעה לאומית, ואפילו ללא טריטוריה משותפת- הופך בבת אחת לעם פלשתיני. שהוא גם כמובן דמוקרטי, ליברלי, שואף לחירות ושוויון, ואפילו אוהב לאכול במקדונלד'ס.

עמלק-המן-היטלר-אחמנינג'אד מאופיינים לא רק בשנאה ללא פשר, אלא באיבת-אמוק. עמלקי 'אמיתי' שקוע ואכול בשנאת ישראל המזינה אותו 24 שעות ביום, בהקיץ ובחלום. עמלקי 'טהור' אחוז טירוף של שנאת ישראל תהומית המפרנסת את ימיו ולילותיו. ומאפיין נוסף הוא שתיקת אומות העולם.

אנשי מגרון לא יוכלו להלין על רוב מניין ובניין אנשי ההתיישבות, אם אלה יעמדו מן הצד ביום הפינוי של המקום. הרי אי אפשר גם לייצר משבר כפוי, וגם לצפות שהציבור יסכים להצטרף אל יוצר המשבר ביום פקודה

על רקע איומי השביתות במשק של כל מה שזז (וגם הרכבת), שואלת שלומית אשר: "למה אנחנו האמהות, לא יכולות לומר: 'לא משחקים, שוברים את הכלים' כדי להשיג משהו? אני לא מבקשת שביתה לא מוגבלת. תנו לי יום אחד לשבות. אחד, רק אחד. זהו מספיק זמן כדי לקבל קצת הערכה לתפקידי כאם במשק הבית."

נתבשרנו זה לא מכבר, כי בכנסת מבקשים לחוקק חוק שיאריך את כהונתם של הרבנים הראשיים לכל החיים או לקדנציה נוספת. מעיון קצר בהלכה עולה, כי כל גדולי ישראל בכל הזמנים מסכימים ש"כשפוסקים גדולה לאדם פוסקים לו עד סוף כל הדורות ומעלין בקודש ולא מורידין".

הקמפיינים האנטי דתיים המתוזמנים היטב של תנועות שמאל אזרחיות, כניסתו של יאיר לפיד לפוליטיקה במסגרת מצע "איפה הכסף" כנגד המגזר החרדי והיוזמה של עיריית ת"א להפעיל תחבורה ציבורית בשבת מעלים את השאלה הטבעית, האם מדינת ישראל היהודית – דמוקרטית הולכת להישאר רק דמוקרטית?

ראש חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי, ד"ר גבי אביטל תוקף בחריפות את החלטת בג"צ לבטל את חוק טל: "רגע לפני שבייניש הולכת, היא עושה צחוק מהחוק… גם אני בז לאנשים המתעללים באינטלגנציה שלנו." אביטל מזהיר את הציבור הדתי שלא לשמוח מביטול החוק: "עוד נצטרך את החרדים".

הרצון לצרף בני קיבוצים לחטיבת גולני הוא רצון מבורך. החטיבה שהפכה עם השנים לכור היתוך אמתי של החברה בישראל צריכה לכולל בשורותיה את בני כל הקבוצות שחיות כיום בארץ.

ההאשמה כי ישראל גורמת למותו של מחבל הג'יהאד האסלאמי חאדר עדנאן – ששובת רעב כבר 65 ימים – היא סוגיה עקרונית ורחבה הרבה יותר משאלת האדם הפרטי. זו שאלה שקשורה לעצם קיומנו כעם בעל זכות לגיטימית לחיים בביטחון

עם כל הכבוד לד"ר יהודה דוד, הנצחון שלו לא תרם תרומה מכריעה למדינת ישראל. השקר הפלסטיני ימשיך להאכיל את האירופים בשקרים שאותם הם יבלעו ברצון ובשמחה. הדיבורים על כך שהוא גיבור לאומי, מראים כי גם בשנת הששים ושלוש של מדינת ישראל, למרות שהיא חסונה הן מבחינה צבאית והן מבחינה כלכלית עדיין משהו ברוח של המנהיגים שלה עדיין נשאר חלש וגלותי.

שיטת הפריימריס היא שיטה שהוכיחה את עצמה כמושחתת ומשחיתה. הפריימריס הופכים את התפקיד לעיקר ואת האידיאולוגיה לטפל. היא שהפכה את המפלגות הגדולות לקניון של דעות ועקרו מהן את האידיאולוגיה וצדקת הדרך. בפריימריס מנצח מי שפקד יותר אנשים ומי שיש לו הכי הרבה כסף.