שאלה קולינרית: כמה זמן לוקח להכין שניצל במיקרו? דקה וחצי. כמה זמן לוקח לבנות אדם? בערך 20 שנה של חינוך, התווית דרך, פיתוח יכולות וכישורים סביבתיים. וגם אז העבודה לא ממש נגמרת.

כמה זמן לוקח לבנות עם?

אם תשאלו את 'שלום עכשיו' לדוגמה, הם ייענו לכם שעם זה כמו שניצל:

מחליפים את הכאפיות בחליפות, מסמנים גבולות, לוחצים ידיים: והופ- מה שהיה לפני רגע אוסף של שבטים וחמולות אלימות, מסוכסכות, ללא תרבות משותפת, ללא תודעה לאומית, ואפילו ללא טריטוריה משותפת- הופך בבת אחת לעם פלשתיני. שהוא גם כמובן דמוקרטי, ליברלי, שואף לחירות ושוויון, ואפילו אוהב לאכול במקדונלד'ס.

גישה דומה היא זאת שהנחתה את ג'ורג' בוש בפלישה לעיראק, את ברק אובמה בנאומו במצרים לאחר בחירתו, ואת תומס פרידמן בפרשנותו ההזויה להפיכות בעולם הערבי: ניתן בקלות ובכוח החרב (בוש) או הדיפלומטיה (אובמה) לשנות מסורת, תרבות אופי ותודעה לאומית.

מהיכן נובעת צורת החשיבה הזאת?

למדינה ערבית דרוש: עם

התפיסה המערבית מחלקת את העולם לאומות. לכל אומה ישנם מאפיינים ייחודיים משלה- שפה, תרבות, דת וטריטוריה משותפת. באותה הטריטוריה מקימה האומה בית לאומי לעצמה=מדינה. המדינה היא הריבון בשטח, היא הגוף המייצג של כל תושבי המדינה, והיא מקיימת משטר שאחראי ליציבות, לחוקים, לביטחון ועתים אף לכלכלת תושבי המדינה.

תפיסה זו, מושרשת במערב עד כדי כך שאין היום פיסת אדמה על גבי הגלובוס שאינה 'שייכת' לאיזושהי מדינה. הנחות היסוד לא נגמרות כאן: הנחת יסוד נוספת היא ששיטת השלטון הטובה ביותר היא השיטה הדמוקרטית, והדבר מקובל ומוסכם על כל יושבי תבל. העברת השלטון, כמקובל במדינות דמוקרטיות תעשה באמצעות בחירות הוגנות ולא-אלימות, והצד המפסיד בהן יקבל את תוצאותיהן בכבוד הראוי.

מצוידים בהנחות העבודה האלו, ניגשו האירופאים לחלק את העולם לאחר שסיימו לכבוש אותו:

כך הקימו הבריטים את ירדן, הצרפתים את סוריה ולבנון, האיטלקים את לוב וכן הלאה. סיום הכיבוש ייצר מדינות יש מאין, ללא שפה רשמית, מערכת כלכלית, לאום או דת משותפים, ומורכבים בעיקר ממארג של שבטים שמתעבים זה את זה. אותו כשל פוליטי קיים אגב גם באפריקה שלאחר הקולוניאליזם.

במאמרו המצוין ב-"מקור ראשון" השבת (24.2.2012), סקר ד"ר מרדכי קידר את ההרכב הדתי והאתני ברוב המדינות הערביות והמוסלמיות, כגורם המסביר את מוקדי החיכוך הרבים בתוכן, ואת המלחמות הפנימיות הבלתי פוסקות.

הוא הציע לפיכך לחלק אותן לפי הרכב אתני ודתי, בדומה למדינות המפרץ. ההבדל בין מדינות המפרץ למדינות המערב איננו כמותי בלבד: אלו מדינות שבטיות-קרי, מדינות בהנהגת שבט אחד בלבד שההנהגה בו עוברת בירושה, ותפקידי המפתח בשלטון נקבעים על ידי המשפחה השלטת.

מדוע זהו המודל השלטוני היחיד שעובד בעולם הערבי?

הבשלת התודעה הלאומית

בניגוד לנאיביות המערבית- הבשלת תודעה קולקטיבית היא תהליך ארוך, שאינו מגיע לבני האדם בקלות: במשך עשרות אלפי שנים חיו בני האדם לבדם כציידים-לקטים, עד שהתגבשו לקהילות קטנות מסיבות דתיות וכלכליות. עוד אלפי שנים חלפו עד ליצירת ערים של ממש עם שלטון מרכזי, ועוד מאות שנים עד למוכנותם לקבל שלטון מרכזי אחד שהוא מדינה המורכבת מערים רבות.

דבר דומה ניתן לראות ביחס לצורת השלטון: אפילו ביוון העתיקה- ערש הדמוקרטיה, לא כולם סברו שהיא צורת השלטון הטובה ביותר: אפלטון למשל, העדיף את שלטון הפילוסופים. גם הדמוקרטיה היוונית היתה שונה מאוד מהדמוקרטיה שאנו מכירים הנותנת זכות בחירה לכל, ומתנערת מעבדות. מעבר השלטון בצורה לא אלימה בלבד, כיבוד הסכמים בינלאומיים וכדומה-אלו ממש ציפיות מוגזמות מתרבויות שהיו ועודן שבטיות.

גם בעם ישראל תהליך ההתגבשות ארך מאות שנים: ספר שופטים כולו מתאר את התהליך הארוך והכואב של התפלגות העם לשבטיו, שמגיע לשיאו בסיפור פילגש בגבעה ובפסוק המסיים את הספר "בימים ההם אין מלך לישראל" עד שהעם בעצמו מבקש מלכות בספר שמואל א'.

המסקנה היחידה העולה מכאן היא להימנע מנאיביות. העולם הערבי והמוסלמי מנוהל מבחינה מדינית בצורה שבטית, אלימה ולא דמוקרטית. כל שינוי בכיוון זה, אם בכלל, יבוא רק לאחר תהליכים ארוכים- של עשרות ואולי מאות ואלפי שנים. אין טעם לנסות ל-'הכתיב' להם צורת שלטון מערבית- זו גישה מתנשאת, ילדותית ומסוכנת:

מתנשאת-כי מניין לארה"ב הביטחון המוחלט שצורת השלטון שלה היא הטובה ביותר, עד כדי כך שיש לה לגיטימציה לכפות אותה?

ילדותית-כי כפי שאמרנו מדובר בתהליכים ארוכים שצריכים לבוא משינוי פנימי ולא מהתערבות חיצונית.

מסוכנת- כי הדמוקרטיה בעולם הערבי עלולה להביא לבעיות חמורות ביותר, עיין ערך מצרים.