שמתם לב שלאחרונה, הרבה דברים נמצאים במגמת עלייה? שמגוון מוצרים ושירותים עולים גבוה יותר?

אבל לא בהכרח, גבוה זה טוב, כמו שלימדו אותנו לחשוב בבית הספר.

לא תמיד מה שצומח כלפי מעלה, מעלה אתו גם את זוויות הפה לחיוך רחב.

"מחירי הדלק עלו" כך הכריזו כותרות העיתונים. כמו כן, "חשבונות החשמל התנפחו והפתיעו את האזרחים". גם מחירי הבתים ושכר הדירה מאמירים (ראה ערך "מחאה חברתית" בקיץ האחרון), בנוסף למחירי הקוטג' ושכר החינוך (ראה אותו ערך..).

תמונות החטיפים של "שטראוס" שרצות ברשת, הן דוגמא נוספת למחאת הצרכן על צמיחת המחירים, ועל הגזלה לאור היום על מדפי רשתות השיווק הגדולות.

אז כן. הרבה דברים הם במגמת עליה וצמיחה, ואנו צריכים לדעת להתמודד עם המצב. צריך ליצור מצב של סדר עדיפות חדש, "לחשב מסלול מחדש" כדברי הג'י פי אס.

צריך לדעת "איך לעשות מהלימון לימונדה" או איך לא לקנות בכלל לימונים בשוק כי זה יקר.

אם כרגע המצב לא מאפשר, אז לא קונים לילדים את כל סוגי המעדנים במכולת, או רוכשים שלושה סטים של בגדים חדשים לחג לכל ילד (וגם זוג נעליים חדש, ותכשיט או קישוטים לשיער והרשימה עוד ארוכה..).

ילדים מאושרים הם לא בהכרח ילדים שמקבלים את כל מה שהצביעו עליו בחנות הצעצועים. ילדים שמחים הם לא בהכרח ילדים שאוכלים ממתקים כל היום או מסתובבים עם בגדים ממותגים.

ילד יכול להסתובב עם ג'ינס שנקנה בשוק הכרמל, ועם חולצת טריקו שנרכשה באיזה באסטה עודפים, ועדיין להיות עם חיוך ענק על הפנים.

כי יש דברים שלא קונים בכסף. נקודה.

ובכל זאת יש דברים שעדיין תקועים במפלס הסטטי הנמוך שלהם והייתי שמחה אם גם הם יראו עליה כלשהיא. המשכורת היא דוגמה מצוינת לכך.

כך גם האופטימיות, הריביות החיוביות על החסכונות בבנק, מפלס הכינרת וימי החופשה.

אם כל אלה יצטרפו למגמת העלייה במשק, למרות שעוד לא הגיע פסח, נוכל לומר "דיינו".