דעות

הצפת ישראל במסתננים מסודן ומדינות אחרות היא פגיעה אסטרטגי במדינה. בהקשר לכך נראה כי עם הגעת מהגרי העבודה אל לב הישראליות אל תל אביב ייתכן כי יתאפשר לממשלה לפעול נגד התופעה באופן הראוי כפי שכך פועלות הדמוקרטיות הגדולות בעולם כארה"ב ומדינות אירופה.

סידור המחנות סביב המשכן, אינו עניין של מה בכך, אלא הוא מייצג גם את ההיררכיה בתוך עם ישראל. סדר זה יחזור גם בהתנחלות בתוך ארץ ישראל, עם שינויים כאלו ואחרים. מצד אחד נמצאים בניה של רחל ומהצד השני נמצאים בניה של לאה, כששאלת השאלות היא מי ינהיג את עם ישראל.

הרחוב כמרקחה, אחרי שאחד מחברי בית הדין הגדול, שמוערך בעיני רבים כגדול הדור, לא שעה לפסקי ההלכה של חבריו פוסקי הדור ונשא גיורת שלדעת רבים גיוריה לא היו לפי ההלכה. בליל החתונה נפטר הרב וגורמים שלא רצו להזדהות אמרו: "אתה לא יכול לצאת נגד פוסקי הדור ולצאת מכך בשלום."

גם מהגרי העבודה וגם הפליטים האפריקנים הם בני אדם, שראוי שישראל תגלה כלפיהם רחמנות אמיתית. אלא שמידת הרחמים והחסד חייבת להיכלל בתוך היכולת לאפשר לאזרחי ישראל לחיות בביטחון אישי וברווחה כלכלית

למרות שאת התורה קיבלו יחד גברים ונשים וגיבורת היום היא רות, בחג שבועות תפקדי הנשים מצטמצם לעוגות גבינה ובלינצ'ס ובייביסיטר על הילדים בזמן שהבעל ישן אחרי תיקון ליל שבועות. שלומית אשר לא מסכימה עם המצב ומכריזה: "אנחנו זכאיות ליותר".

האם שכחנו כי נפתלי ביקש שהדתיים לא יצביעו למפלגה החדשה שהוא הקים? האם הוא לא ציין כי ישנם רבבות של קולות של חילונים ציוניים שאין להם למי לבחור? האם הוא לא ציין כי הוא לא מעוניין להיות סקטוריאלי?

את מנהג ריקוד הדגלים ביום ירושלים ייסד הרב צבי יהודה במרכז עוד בשנת תשכ"ח, ולפני יותר מעשור הוא הפך לאירוע המרכזי של הנוער הדתי. חבל שבשנים האחרונות מנסים גורמים שונים לנתב אותו לאירועים אלימים.

הרב ישראל רוזן מציע שהפריימריז לבית היהודי יכלול את כל חלקי הציונות הדתית באופן לא מחייב. יתכן מאד שהתוצאה תהיה בלתי-מספקת ואו-אז שמורה האפשרות לכל קבוצה מאוכזבת להקים מפלגה חדשה. אבל לאחר התבהרות חלקית של המפה והאופק – השיקול יהיה קצת שונה.

יללות מעורפלות, מאהלים, וזעקות "צדק חברתי" אינן תחליף למדיניות. דווקא שוק חופשי ותחרות חופשית כמו במהפכה המדהימה שמתחוללת מול עינינו בתחום הסלולרי, הובילו ליצירת מאות שקלים פנויים אצל כלל אזרחי ישראל.

שאלת הריבונות ביש"ע היא לא רק שאלה מדינית. מדובר בראש ובראשונה בתיקון עוול כלפי הישראלים שחיים ביישובים. כיום, תושבים שווי זכויות אלה חיים במציאות מפלה שבה חוקי המדינה לא חלים עליהם.

שוחד, אונס, מעשה מגונה, זיוף, סחיטה, מירמה, הפרת אמונים, עבירות סמים. האם אי אפשר להיות ראש רשות מקומית, ח"כ או שר, ועדיין לשמור על ניקיון כפיים ועל ברות לבב, יושר ויושרה? מה יש בה בשררה, שכך היא משחיתה את הבאים בצל קורתה?

אם מרבית ההורים רוצים חינוך חדרי לאומי- כך יהיה. אך אם רק מיעוטם רוצה זאת וכופה זאת, כאילו בנועם, על השאר- זה לא תקין. שמואל שטח קרא את דו"ח מבקר המדינה, ויש לו מה להגיד על הגרעינים התורניים.

פרישה של "הבית היהודי" ממשלת נתניהו תהיה משום צעד ערכי ראוי המשדר כי מפלגה דתית איננה נותנת את ידה לתרבות של כחש. כי מפלגה המייצגת את הציבור הציוני-דתי אינה שותפה למעשי מרמה והונאה הנעשים באישון ליל, תוך הפרת התחייבויות לבוחר. עו"ד מתן פריידין עוד לא נרגע.

מתוך האנדרלמוסיה של השעות האחרונות, נותרו להם מפלגת האיחוד הלאומי והבית היהודי עם הרבה זמן לעשות חשבון נפש ולקבל החלטות אמיתיות ולרוץ יחד בכנסת הבאה. כשהפעם אסור להתפלג.

בהחלטה של בג"צ על הריסת שכונת האולפנה בבית אל בתוך חודש וחצי, אשם ראש הממשלה בנימין נתניהו. הוא היה יכול למנוע את ההרס אם רק היה נותן חופש הצבעה לשרים ב'חוק ההסדרה' שהיה הופך את השכונה לחוקית. המתנחלים שהצביעו ליכוד, יכולים להאשים רק את עצמם.

פסח שני הוא חג שמעורר תמיהות, מה פתאום שלחג יהיה מועד ב'? אדם שלא תקע בשופר או פספס נטילת לולב לא מקבל הזדמנות שנייה לתקן את החוסר, אז למה פסח הוא יוצא דופן? החג נולד אחרי שבאו אנשים וקבלו בפני משה ואהרון, שלהיות אנשים דתיים שאין להם לאומיות ישראלית, זו סכנה חמורה, זה בעצם להיות נוצרי.

על אף הבנתי ורגשותיי האמפטיים כלפי כל הסובלים מהשלכות הדוסומטר, ברצוני לומר: כן! מעשים דתיים ניתנים למדידה וכן, אם אתה הולך לים מעורב אתה פחות דתי ממי שהולך רק לים נפרד, וכן, אם את הולכת ללא כיסוי ראש את פחות דתית ממי שהולכת עם כיסוי ראש. למה? כי אתם עושים פחות מעשים דתיים.

הרב ישראל רוזן, התיישב השנה במוצאי יום העצמאות, לראות את טקס פרס ישראל, כדי לחלוק כבוד לרב דרוקמן, וחשכו עיניו. אל מרכז הבמה זינק מופע בלט בלרינות, וריקודי אקרובטיקה זוגית. במשך דקות ארוכות וצורמות גם צנועים למחצה לשליש ולרביע חשו טעם רע עד בחילה ולמעלה (למטה) מזה.

כשאשה בוחרת להיות דתית, היא לא יודעת שהיא בוחרת גם עוד אלף עיניים שילוו אותה לכל מקום שהיא הולכת. היא לא יודעת שברגע שהגיעה למסקנה כי היא חפצה ללכת בדרכו של בורא העולם, היא בעצם אמורה ללכת בדרך של ציפיות האחרים. אז לא רוצה יותר. די. לא מעוניינת. צאו לי מהראש, מהעבודה ומארון הבגדים.