דעות

הציווי "ועשית הישר והטוב" נאמר רק בשנת הארבעים סמוך לכניסתם לארץ. אז יש צורך להכינם למציאות חדשה, לחיים שיש בהם עניים ועשירים, חלשים וחזקים, שבעים ונצרכים, במציאות חברתית כזו אי אפשר להסתפק בקדושה בלבד, כי על עם ישראל להיות שלם גם בתחום החברתי

הויכוח הישן, אך האמיתי, על לימוד התנ"ך, נגרף לזירה התקשורתית ע"י רבני הקו הנוקדני, הדווקני, הקנאי, הבלתי מכיל את האחר, ללא קשר ל'מאמרי ההעשרה' הפסולים לכולי עלמא. מי שהניף את חרב המחלוקת "איש ברעהו" תלה תניא בדלא תניא, ועתיד ליתן את הדין.

חגיגות סיום הש"ס של ה"דף היומי" מסכמות מעל שבע שנות עמל יום יומי. המירוץ התמידי אחר קצב הלימוד הבלתי מתפשר אינו מאפשר מנוחה רבה כדי ללבן סוגיות יסוד, המונחות בבסיס המפעל. עם אירועי הסיום הש"ס, כדאי להתעכב למספר דקות, לערוך מעין חשבון נפש 'למדני'. מדוע אנו שמחים? על מה התאמצנו? למה אני לומד גמרא?

יש צורך לחולל מהפיכה בשיטת מינוי השופטים או הדיינים, שהרי לא רק השליטה בספר החוקים וצבירת ניסיון מעשי בעריכת הדין, הם הכישורים היחידים הנדרשים מהבא לשבת על כס המשפט. דבר תורה לפרשת דברים

הרב ישראל רוזן רואה את ההזמנות לארבעת אירועי הענק לרגל סיום הש"ס וטוען כי האירוע נועד לחלוק כבוד לא לתורה אלא לרבנים מיגזריים. איך הפך המפעל שקם לאחד את עם ישראל סביב דף גמרא אחד לאירוע נפרד?

מאז שנת 1960 בהם הוקם חוג הצעירים של המפד"ל ע"י זבולון המר ז"ל, אליעזר שפר, ד"ר דני ורמוס וחבריהם לא הצליחו הצעירים לחולל מהפכה במפלגה, כשגם בשנים האחרונות מתקשים הצעירים לבוא לידי ביטוי במפד"ל. אם חפצת חיים הציונות הדתית הדרך היחידה לתקומתה הינה שילוב צעירים בצורה יזומה ואקטיבית בהנהגה.

חמישה דברים ארעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב. בעוד המכנה המשותף של אירועי י"ז בתמוז הוא צרות במישור הדתי, הרי שהמשברים שקרו לעם ישראל בתשעה באב, הם לאומיים. המשנה מכריעה כי תשעה באב חמור יותר.

מפמ"ר האזרחות אדר כהן טעה טעות חמורה: הוא אישר ספר לימוד מאוד בעייתי מבחינה מקצועית וערכית על סמך הבטחה שנתנו לו המוצאים לאור שהם יתקנו את כל הדרוש תיקון אחרי קבלת האישור. הוא היה תמים, אך על זה ננזפים, לא מודחים. תגובה.

אם באזרחות, יכול משרד החינוך לגנוז ספר שמכיל טיעונים פוסט ציונים הפוגעים במדינת ישראל ואפילו לדרוש את פיטורי המפקח שאישר אותו, למה בתנ"ך אנחנו חייבים לקבל תוכנית לימודים שפוגעת ביהדות? יאיר הס תוהה על ההבדל בין פוסט ציונות לפוסט יהדות.

בני גד ובני ראובן מבקשים לנחול בעבר הירדן המזרחי מסיבות טכניות-כלכליות ובבקשתם הם מראים כי הצאן והמקנה יותר חשובים להם מאשר הנשים והילדים. משה רבנו מנסה לחנך אותם ולהצמיד להם "גרעין תורני", מה שלא עזר כל כך, בסופו של דבר התרסקו שני השבטים לחלוטין מבחינה רוחנית.

בימים אלו בהם מנסים גורמים פוליטיים להגביר את הקיטוב בין המגזר החרדי למגזר הכללי במסגרת המאבק על חוק טל צריכה הציונות הדתית להתייצב בראש המחנה המנסה לאחד ולחבר

מול עינינו המשתאות כת ההזויים שאימצה את המקרה העצוב הקשה והסכיזופרני של משה סלימן, והפכה אדם חלש, בעל בעיות נפשיות וכלכליות קשות, לסמל, למנהיג, לדמות נערצת ומודל לחיקוי. עומר דוסטרי מבקש להפסיק לרקוד על הדם.

כך היא דרך המחשבה של מהפכה: אלימות היא הכרחית להשגת המטרה. ומה לגבי כל אותם קרבנות נוספים, שבעידוד האקלים ההופך את סילמן לסמל, יקפצו גם הם לעשות כמוהו? האם יוכלו אנשי המחאה לרחוץ בניקיון כפיהם ולומר "ידינו לא שפכו את הדם הזה"?

צריך להגיד את האמת בלי לפחד: שילוב החרדים במעגל העבודה חשוב הרבה יותר מהשרות הצבאי. צה"ל מסתדר כיום היטב, אבל המשק לא יעמוד בזה. אם זה היה תלוי בי – הייתי מוותרת על גיוסם הכפוי , רק מי שרוצה יתגייס, ומאפשרת לכולם לעבוד.

הציבור הציוני דתי יכול להצטרף לחילונים בדרישה לגייס את החרדים ויכול להצטרף לחרדים בדרישה לשמור על עולם התורה, מה שבטוח, אסור לו לעמוד מהצד ולא להביע דעה.

בעת הזאת, שהחברה הישראלית מתמקדת ברצון לכפות חלוקה צודקת ושוויונית של הנטל על לומדי תורה, עלינו להעמיד על נס את נקודת החיבור עם הציבור החרדי: מקומו של לימוד תורה. נסביר בקול גדול מה היא חשיבותה של תורה למדינת ישראל ומתוך כך יגיע סוף סוף החיבור אמיתי לאנשי תורה שבכל אתר ואתר.

תהליך ההשכחה שניסו לעשות בשמאל בין עם ישראל לארצו, תוך שימוש בכלים פסבדו-אקדמיים, נועד לאפשר לממשלה לסגת מיו"ש. בדו"ח שהגיש השופט אדמונד לוי הוא בעצם עצר את התהליך כשהוא קובע, יש לנו זכות על יהודה ושומרון.

הרצון לגייס את החרדים לצה"ל אסור שיהפוך להתלהמות נגד מגזר שלם במדינת ישראל. מבחינה זו רק הקמת ועדה משותפת עם החרדים כזו שתהיה חפה משיקולים פוליטיים תעשה את העבודה.

סוגיית תרומתם של החרדים לחברה הישראלית באמצעות שירות צבאי או לאומי תוכל להיפתר אך ורק הרחק מזרקורי התקשורת והפוליטיקה. בסבלנות, בסובלנות ובהסדרים שקטים בלי רעש וצלצולים יושג הפתרון המיוחל