השבועות האחרונים זימנו לנו עיסוק חשוב סביב אחת הסוגיות הכואבות ביותר בתחום התחום הדתי- הדתל"שים.

זכינו, שעל אף העוצמה הדתית והרצון הטבעי של כולנו לראות את בנינו ממשיכים מסורת אבות, הרי שבמגזר שלנו, יש הבנה כי ישנה חשיבות עליונה להמשך הקשר הנכון עם הבן הדתל"ש.

גם בן שחטא, בן הוא. מעבר לכך, קיים סיכוי רב כי אם יהיה לו לאן לחזור, הוא עוד ישוב. ואכן, רבים מהדתל"שים, עת בגרו, נישאו והולידו ילדים, חזרו לעולם הדתי.

אלא שהצורך בנתינת מקום חם לכל אורך הדרך, אינו יכול להצטמצם כאחריות של משפחה הקרובה בלבד, אלא גם של שאר החברה הדתית ביחס למסגרות החינוכיות של ילדי הדתל"ש.

לעיתים רבות, ה"מכה בפטיש" של החזרה לעולם הדתי באה לידי ביטוי ברצון לרשום את הילד לחינוך ממלכתי דתי. הבעיה היא שאז, לא המשפחה הקרובה היא זו שתפקידה לקבל את הילד השב אלא דווקא החברה הסובבת, זו שכל כך דואגת לחינוך ילדיה, שלה. נדמה ששם, אצל ההורים האחרים באותו מוסד, החשש והפחד עדיין מקנן ומוביל לעיתים רבות להבעת תחושות ניכור ואולי אף סלידה.

גם את המשפחה המסורתית לא קל לחברה הדתית לקבל. ואולם, האדם המסורתי הבא בשער מוסדות החינוך של הציונות הדתית, נוהג לבא (לצערנו) כאורח. לרוב, הוא יכבד את הכללים החיצוניים ושפתו תקרין אמפטיה מצד אלו הרואים אותו כמי שמתקרב לראשונה לעולם הדתי.

לעומתו, הדתל"ש החוזר לעולם הדתי, משדר כי גם הוא גדל באותה מערכת וכי למרות ריחוקו הוא "מכיר". ביטחונו העצמי, זה שאולי גרם לו בעבר לנטוש את דרכו, חוזר עתה לבית הספר בשעה שהוא מלווה את ילדיו לכיתה. דבר זה מרתיע לעיתים רבות את החברה הדתית הסובבת את מוסדות החינוך.

יתרה מכך, שמירת המצוות של המסורתי באה מתוך חוסר ידע. הוא יכול לקיים באדיקות מנהגי פולקלור או להקפיד על סעודת שישי בערב, בה בשעה שהוא נוסע אליה ברכב. מצידנו, הדבר יתקבל בסוג של סלחנות. לעומת זאת, כשהדתל"ש, בוחר ללכת עם ילדיו הלומדים בממ"ד, לבריכה, ברגל בשבת, הוא עושה זאת מתוך הבנה היודעת לחלק בין מלאכות דאורייתא לבין מלאכות דרבנן.

מניסיון כהורה, זה הרבה יותר מאיים על ההורים הדתיים שאינם ששים לראות שבכיתה של בנם, ישנם ילדים עם מערכת חוקים אחרת מהבית. במקרים רבים, הדבר יוצר חייץ דווקא מול אלו שהיה צריך לקרבם.

במקרים חמורים יותר, הדבר מהווה שיקול חשוב בעזיבת ביה"ס אל עבר מוסד שבו לומדים רק ילדי דתיים "מהבית", לא הורים מסורתיים ולא הורים דתל"שים אלא הורים בני ישיבות.

אנו בני החברה הדתית חייבת לתת על כך את הדעת. עלינו להכיל ולקבל לא רק את הדתל"ש עצמו אלא גם את משפחתו על ילדיו.

==

שמואל שטח הוא מנכ"ל תנועת נאמני תורה ועבודה