דעות

שיפור פני העיר, שיפוצה, החייאת התרבות שבה ופעילויות אחרות מקומיות תלויות במישרין בראש העיר ובמועצה העירונית שמכהנת לידו. לכם יש את הכוח לשנות

כיום זה ברור, רק אחיזה פוליטית משמעותית ברשויות, במועצות הדתיות, בוועדות מוניציפאליות חשובות ובדריקטוריונים הציבוריים נוכל לשנות את הכוח והמאזן הפוליטי

בנאומיו האחרונים החל נשיא המדינה שלנו לטעון כי עשיית שלום היא ערך מוסרי לעצמה ללא קשר לזהות האויב ולרצונו בהנחת הנשק ובסיום הסכסוך. עמדה כזו שמושמעת גם בטקסים ממלכתיים אולי נשמעת יפה, אבל היא ההפך המוחלט מכל תפיסה מוסרית של חיים יהודיים

אז נכון, מרן החליט בערוב ימיו שבראש ש"ס יעמוד שליח אחר. נו, אז מה, בגלל זה להושיב אותו בקצה השורה האחרונה בעצרת האבל? בגלל זה אפילו לא לומר לו מילה אחת של תודה?

נשיא המדינה שמעון פרס, אמר באזכרה ליצחק רבין בהתייחס ל'לא תרצח': אין יהודי הרשאי למחוק דיבר מעשרת הדברות. ומה עם 'זכור את יום השבת לקדשו'?

בשנות כהונתו כראשל"צ נהגתי מדי פעם לסור למעונו הפרטי והרב ניאות להשיב לשאלות האורח הטרדן, במאור פנים ומתוך חיבה יתרה ל'הלכה ואקטואליה'. עד שקמה תנועת ש"ס כסיעה פוליטית לכנסת, תוך זמן קצר, ובהדרגה, נחסמה הגישה אל הרב לשכמותי, ואולי לכלל ציבור הרבנים. מרן 'נסגר' כרבע יובל שנים בהיכל אשר דלתותיו (וצינורות המידע אליו) נשלטו בידי בעלי ענין פוליטי-חברתי. עולם התורה וההלכה הרחב הפסיד…

יום הזיכרון הממלכתי הוא לראש הממשלה שנרצח. לא ליצחק רבין כאדם, ובוודאי לא לאשתו שכולנו זוכרים כיצד הייתה הממלכתיות ממנה והלאה שנייה לאחר הרצח. לאיציק וולף נמאס מפולחן האישיות

בשבוע שאחרי פטירתו של הרב עובדיה יוסף וימי הזכרון של רחל אמנו ושל ראש הממשלה יצחק רבין, מזהה אבינדב אבוקרט מכנה משותף, כולם היו מהפכנים

הרב הראשי לישראל, הרב דוד לאו השתתף בטקס תליית 'תפילת הדרך' במטוס החדש של אל על. לרב ראשי אין משהו אחר לעשות חוץ מלפרסם חברות מסחריות?

פעם יהודים בעיירות ובערים התביישו לומר כי הם שומרי תורה ומצוות והתרחקו מזה. הרב עובדיה יוסף זצ"ל החזיר להם את הכבוד

התקשורת מוכנה לסלוח למי שנלחם על זכותו של אדם ללמוד תורה ולשמור מצוות, אך היא אינה מוכנה למחול למי שטוען שלומדי התורה הם נאורים ומשכילים ומכובדים לא פחות מהברנז'ה האשכנזית החילונית

יכולים להיות חילוקי דעות אידיאולוגיים בין מגזריים. יכולות להישמע דעות שונות מעל דפי העיתונות. אבל מעולם לא קראתי משפט נוטף שנאה כזו בעיתון המתיימר להיות שבועון לציבור הדתי לאומי

מן השמים הודיעו לאברהם שדרך ההסתגרות אינה דרך התיקון הנכונה. לא בהתנתקות מן החברה ועמידה מן הצד נצליח להשפיע עליה, אלא דווקא בהיותנו חיים בקרבה, ומתוכה לתקנה ולשכללה.

אמנם ישנם מחלוקות גדולות שאי אפשר לטשטש, אך זכינו למדינה שמוות של רב משבית את המרחב הציבורי שלה. עם כל הצרות וכל הבעיות, הימים האחרונים הוכיחו שיש כאן מהפכה אמתית

כל השבוע אנחנו קוראים את החדשות, ולקראת שבת מוסיף לנו אור יזרעאלי תובנות משלו על האירועים המרכזיים. והשבוע: מהלווית הרב עובדיה, דרך פרס נובל ועד לשאחטה של שלי

המהפכנות, הקמת דור של מאמינים ואולי יותר מכל חוסר הפחד מפני תגובות הסובבים. לא במקר הסתלק מן העולם הרב עובדיה יוסף דווקא בשבת בה אנו קוראים על הופעתו של אברהם אבינו בעולם

היצר אוהב לנסות אותנו בפילוג ואנחנו נשיב באחדות ואנחנו אוהבים אהבה שאינה תלויה בדבר. וכן אני סמוך ובטוח שגם משפחת הרב זצ"ל אוהבת כל יהודי. ומעבר לכך, היעלה על דעתנו לצער יתומים?

על רקע ההתקפות על חברי הבית היהודי בהלוויה ובניחום האבלים קורא להם אבי פרל לא לבוא ולנחם את בני המשפחה. הם לא יפרשו זאת כמעשה אצילי אלא ככניעה והתרפסות

ההישג הייחודי של הרב היא הכנסת כל היבטי החיים במדינת ישראל בתוך הכיוון הרוחני שהתווה. בכך הוא ממשיך דרכו של הרב קוק וייזכר לדורות כאחד המשפיעים בדורות האחרונים

הרב עובדיה בשבילי ייחרט כמנהיג שיצא אל העם, ראה בסבלותם, ראה אותם מושפלים, והיטיב להבין את המצוקה החברתית, הנפשית והתרבותית, שבסיסה הוא המצוקה הרוחנית אליה נקלעו בני העדות המזרח