בשבוע שעבר עבר בכנסת בקריאה טרומית חוק הקובע שיבחר רק רב ראשי אחד. שמחה גדולה, סוף סוף מימוש חזון הנביאים לקיבוץ נידחי ישראל אמיתי. כור ההיתוך הישראלי פעל והצליח להתרומם מעל המחיצות העדתיות. האם כבר אפשר לגמור את ההלל?

לצערנו התשובה ממש לא, ככה לא עושים מהפכות! שכן שום עדה לא תוותר על מנהגיה, גם אם הרב הראשי לישראל נוהג אחרת. בדיוק כמו שניסיונו של הרב גורן לקבוע נוסח אחיד לתפילה בצבא, נכשל. תהליכים חיוביים אלו יכולים להגיע רק מלמטה. כאשר האוזן מתרגלת לשמוע את קריאת התורה בסגנון אחר ונפתחים למנהגים חדשים ומנגינות שונות, אזי שלב הנישואים בין עדתיים הוא טבעי ומוצלח.

חוק זה הוא רק אחד מתוך חוקים רבים המונחים של שולחנה של הכנסת. חוקים בענייני דת ומדינה הבאים לענות על צרכים אמיתיים אך בדרך של כפיה ודחיקת הקץ. הם מושתתים על כיוון אחד – תיקון בעיות ברגע על ידי כפיה ובמחי יד של מחוקקים בלי להתייעץ עם גורמים ברבנות.

מה באמת עומד מאחרי שטף החוקים?

הרצון להפריד בין דת ומדינה– להפוך את הרבנות הראשית לגוף ייצוגי וללא יכולת השפעה. כך למשל החוק לרב ראשי אחד בא פשוט לפגוע בכוח הרבנות ובנוסף הוא כולל סעיף שנשיא בתי הדין הרבניים לא יהיה רב ראשי אלא דיין מבית דין הגדול. שוב על פניו רעיון יפה ומקצועי. אך המגמה הנסתרת היא להוריד מכוחו של בית הדין ומעתה הוא אינו קשור כלל לרבנות הראשית וכל כולו תחת אחריות משרד המשפטים (תהליך שהחל לפני כעשר שנים בתמיכת הרב אלי בן דהן מנכ"ל בתי הדין ובניגוד לדעת הרב שפירא).

כך לגבי חוק הגיור אשר הצד הגלוי שלו הוא להרבות הרכבים ולעודד פניה של גרים אך מבחינה משפטית יש בו פגיעה ביכולתה של הרבנות הראשית לפסול גיורים. שכן על פי חוק כל גיור אשר נעשה על ידי רב בעל תעודת רב יישוב ועיר הגיור תקף. אולם המטרה האמיתית שלו, לאפשר גיור המוני ללא קבלת עול מצוות. ודאי ימצא רב ליברלי שיתבסס על דעה דחויה שאינה מקובלת על שום אחד מפוסקי ישראל, ויגייר את כול הבא ליד.

החסכון עולה ביוקר

יש ללמוד מהעבר ממקרים שהרצון לצייר את שרותי הדת כיעילים וחסכוניים עלו ביוקר. אז התברר שהמניע אינו טהור והוא מונע מהרצון להצר את כוחה של הרבנות. כך היה בשנת 2003 כאשר שילמנו מחיר יקר על היוזמה של המפד"ל להתייעל ולפרק את משרד הדתות ולהעביר את שרותי הדת למשרד ראש הממשלה. התברר שכשאין שר ממונה אי אפשר לתפקד והפגיעה בכול עולם הרבנות הייתה קשה.

כך גם לגבי הסכמת הרב בקשי דורון לצמצום רבנות עיר לרב אחד (מלבד כשיש דרישה מצד העירייה) דובר על כך שעל כל הורדת תקן של רב עיר, יתמנו עוד שלושה רבני שכונה, כך שהמערכת תצא נשכרת. אולם בפועל האוצר קפץ על המציאה התקנים צומצמו ומנגד לא יצאו מכרזים לרבני שכונות ולו תקן אחד.

הרבנות הראשית בישראל היא הגוף הראוי והמוסמך לעסוק במשימות חשובות אלו, לתת מענה הולם במסגרת ההלכה לכל שכבות האוכלוסייה עם כל הצרכים המיוחדים שלה. גם לחברי כנסת ישנו תפקיד חשוב בדחיפה לתיקון המצב. ולחברי הכנסת של תקומה והבית היהודי ישנו כאן תפקיד מיוחד.

חוקים אלו באים לקבע את הציבוריות הישראלית ויש להם משמעות רוחנית רבה. כאן אמור להתבטא הגוון המיוחד של אנשי אמונה. זו היא האות המיוחדת שלהם בתורה, לבוא ולהעלות את הדברים בפני מי שמופקד על נושא זה, בפני רבני ישראל. לא רק שלא ניתן להתעלם מקריאתם של הרב ליאור והרב יעקב אריאל כנגד חוק הגיור אלא לבוא באוזניים פתוחות ללמוד את העקרונות הרוחניים שהם מעלים. רק באפן זה הישן יתחדש והחדש יתקדש.

==

הרב אריאל בראלי הוא דיין בבית הדין לממונות בשדרות ור"מ בישיבת ההסדר בעיר. הדברים פורסמו ב'עולם קטן'.