שאלה אחת צריכה להטריד את מנוחתנו אחרי הבחירות המורכבות מאוד שהננו חווים מידי כמה שנים, והיא: מדוע ישנו צורך במפלגה או מפלגות דתיות? אין דבר כזה ברוב המדינות הנאורות. ודווקא בעולם השלישי עדיין קיימת תופעה מוזרה זאת. ואם ישנו חשש שזכיותיהם הדתיות של שומרי המצוות יפגעו, הלא ישנם מספיק חברי כנסת מימין ומשמאל וממרכז שהינם חובשי כיפות או מסורתיים או בני מסורתיים שישמחו לזכות במצווה הגדולה לחזק את קיום התורה והמצוות בישראל!

לשם הבנה מועטה בנידון, מוכרחים להזכיר קצת היסטוריה של הדורות האחרונים. מאז נפתחו שערי הגטו באירופה יכלו רבים להתערות פחות או יותר בחיי העמים שאצלם גרו ותוך דורות מספר היהדות הדתית איבדה מעוצמתה. אם לפני מאתיים וחמישים שנה היה נדיר לפגוש יהודי שאינו שומר שבת הנה לפני שמונים שנה שמונים אחוז מיהודי העולם כבר לא הגדירו עצמם כמקפידים על קדושת יום השביעי. תופעה זו כללה את כל הארצות בעלות תרבות מערבית כולל צפון אפריקה, עירק וכדומה.

ההתבוללות הביאה יהודים לבקש מהשלטונות לאסור עריכת ברית מילה כבר לפני מאתיים שנה בגרמניה, ומאז אין ספק שאיבדנו ע"י נישואיי תערובת, מאחינו, לא פחות, באופן יחסי לאוכלוסיות אז, מאשר בשואה הארורה.

עקב פוגרומים ועוד סיבות התעורר במקצת עם ישראל. וב"ה, הרצל כינס את הקונגרס הציוני בשאיפה להקמת שלטון יהודי בארץ ישראל. אלא שאחרי כמה כנסים התקבלה החלטה "שלציונות דבר אין לה עם הדת". סעיף זה הבריח מן התנועה חלק עצום של יהודי רוסיה ופולין שהיו אז רובם אדוקים.

וכבר הזהיר מרן הרב קוק זצ"ל שפרגרף זה "הוא כבר ההיפוך הגמור ממה שכל האומה חושבת, מציירת, מקווה ומאמינה בכל דורותיה וההיפוך הגמור מהשאיפה הנאצלה שטובי החושבים שבישראל ובעמים חושבים על דבר העתיד הישראלי בעולם"

ניתן לומר בפשטות שמאז הופעת משפט זה נותרה האפשרות או לפרוש ולהתנגד לציונות (1) או להקים בתוך הציונות מפלגה שתלחם באומללות מילים אלו. (2) כי הלא מובן לכל בר דעת בינוני שבלי התנ"ך אין ציונות ואין ארץ ישראל וגם אין עם ישראל. והציונות הלא היא ענף ממנו, ואם כורתים אותו יצליח לשרוד זמן קצר בחיוניותו אבל ימות מהר כידוע מפי הניסיון.

אם כן, ההמפלגות הדתיות הינן הערובה היחידה על שמירת אפשרות המשך קיומו של החזון הציוני. לצערנו הגדול, נציגיהם לא יודעים להסביר זאת כהוגן והצבור מפרש שהנם רק תאבי ממון עבור מוסדות תורה וחינוך, ובכך לא רק שהינם מועלים באידיאל היהדות אלא גם מחללים הרבה פעמים שם שמיים. ועם כל הביזיון הנלווה הזה, לא נחליט שנוותר על מפלגות שיזכירו לאומה כולה שבלי תרבותה האמיתי של תורה ומצוות, של שבת וכשרות, אין לעם ולא לציונות קיום.

וכל עוד הננו עדיין בדורות של "זרע אדם לחוד וזרע בהמה לחוד" אין ספק שהננו מחויבים לדאוג לחיזוקו של המפלגה(ות) הדתית(יות) עד שיבוא היום המאושר שחלוקה זו תהיה מיותרת לחלוטין.

וכאשר מרן הרב קוק זצ"ל מתאר את תנועת התחייה החילונית שהיא "מלאת אונים, מסודרת, עשירה, מחומשת בכישרונות רבים, ממולאה היגיון ושירה, רבת כוח ועשירת השפעה" ועם כל זה כוללת "כמעט כל הכוחות הרוחניים, המוסריים והשכליים, של כל אורחות ההסתה שעמדו על ישראל מעולם". לולא נוכחותם של ה"דתיים" ומאבקם העיקש על הנישואין למשל (לא תמיד מוצלח בהסברתו),מאז הקמת המדינה , אין ספק שרוב תושביה היום היו כבר נשואים עם בני נכר!

אין תפקידו של הצבור הדתי ללחום על הסטאטוס קוו בלבד חס ושלום. הננו מאמינים באמונה שלמה שכל עם ישראל יחזור לארץ ישראל וכולם יחזרו מרצונם לקיום תורה ומצוות. כמה זמן יידרש אינו חשוב כרגע, (עיין הרמב"ם הלכות מלכים יא')(*) לכן כמה מגוחך ומצחיק לבקש מיהודי שעדיין אינו מתקרב להבנת עם ישראל ועתידו, ואינו שומר מצוות כשבת וכשרות, להיות חבר בקבוצה שכל תפקידה היא להציל את המדינה מפני הטירוף החילוני!

ב"ה, היום יש לנו חקלאיים מצוינים שומרי מצוות ומהנדסים ואנשי צבא ועוד ועוד, ואז הכפירה לא יכולה לטעון את כל השטויות שהיא טענה בעבר. בניה מעדיפים להקים התנחלויות בברלין לצערנו. גם עוצמתה הרוחנית ירדה הרבה.

לכן המחנה הדתי חייב לשמור בקפדנות על צביונו ובשני תנאים, הראשון הוא שאין אנו פוסלים שום יהודי, כולם מוזמנים לבוא לבית הכנסת ולא רק ביום כיפור אנו מתירים להתפלל את העבריינים אלא כל השנה.

להתפלל כן, אבל לא להנהיג את החיים היהודיים המובהקים ולא להיות שליחי הצבור עד שובם למוטב. והתנאי השני לשמור, להגדיל ולרומם את כבוד הדת לקדש שם שמיים ולהרבות בתלמידי חכמים בעלי מידות תרומיות שעליהם יאמר ישראל אשר בך אתפאר.

"קרואים אנו להנשים את הגוויה המחוטבת הזאת כדי שתהיה באמת ראויה לשמה, שמקור הציונות הוא המקור הקדוש העליון, התנ"ך…

לא הד קול, שעם שנאוי בעולם, הולך לבקש לו מקלט בטוח מרודפיו, לבדו ראוי להשיב לתנועת עולמים זו את חייה, אלא, שגוי קדוש, סגולת העמים, גור אריה יהודה, נעור מתרדמתו הארוכה, והנה הוא הולך ושב אל נחלתו, אל "גאון יעקב אשר אהב סלה".

מקורות: אגרות הרא'ה תקע'א, תקמ'א, אורח משפט עמ' רג', אורות התחי'ה יט',

(*)לפני מאה שנה היה קשה לצפות שבתי הארחה ברוב הקיבוצים יהיו כשרים למהדרין. ב"ה ישנם רבים כיום עם בית כנסת וגם מקווה טהרה. בע"ה בעוד פחות ממאה שנה ספר האורות לא יזוז משולחנו של כל יהודי חרדי.

(1) ואותם שומרי מצוות שפרשו בגלל סעיף זה התארגנו אחרי כן למען שמירת הצביון היהודי וזה מה שהוליד בהמשך את "אגודת ישראל" כגוף דתי מנותק מארץ ישראל ומשאר העולם.

(2) וזו מגמת הצדקת קיומה של מפלגת "המזרחי" שמטרתה לשמור על התנועה הציונית מהתאבדות בתוך התרבות הגויית.