דעות

בלי ספק המילה המעליבה ביותר שנצרבה אצלנו בשיח התקין היא "כושי". על אף שגם היא מבחינה לשונית מעידה על מוצא גיאוגרפי, מדובר בכינוי לעבד. דווקא מעודד טירה נדרשת זהירות רבה והיכרות עם השיח המכבד

ירושלים היא עיר של חילונים ודתיים חרדים וערבים, יש לה את הרכבת הקלה ואת הפקקים במרכז העיר, כולם מחכים לשלג ומכירים מבפנים את התחנה המרכזית. אלעזר לדרר עם 10 דברים ירושלמיים

בגלות בבל הראשונה אמרו הגולים: "שם ישבנו גם בכינו בזוכרינו את ציון". רבי יהודה הלוי בגלות ספרד חלם על ירושלים: "יקל בעיני עזוב כל טוב ספרד, כמו יקר בעיני ראות עפרות דביר נחרב". מנחם מנדל דוליצקי כתב בפולין: "ציון תמתי ציון חמדתי לך נפשי מרחוק הומיה". הם לא התגעגעו וייחלו פחות לארץ ישראל שמעבר לגבולות 67● איילת שקד כותבת לרגל יום ירושלים ● טור אישי

עשרות אלפי בני נוער בישראל לא עוברים את הקו הירוק בגלל סיבות פוליטיות או בטחוניות, ומכירים את חברון שכם ובית לחם, רק מהשירות הצבאי. הראל דוידוביץ מבקש לפתוח את יום ירושלים לכלל הציבור

כל השבוע אנחנו קוראים את החדשות, ולקראת שבת מוסיף לנו אור יזרעאלי תובנות משלו על האירועים המרכזיים. והשבוע: אורי אליצור ז"ל, מכבי אלופה ותנובה נמכרה לסינים

אלמלא תחרות זו האם היו אותם משתתפים על דעתם שיש בכוחם התורני להתהלך בין זקני ארץ ולחבר חיבורים תורניים של ממש? מסופקני. בניה מינצר מצדד בתחרות החיבורים של מפעל הפיס

רוב הכסף מושקע בפרסום בעיתונות ומיעוטו בכתיבת מאמרים קצרים, עד חמשה עמודים, על נושא מסוים. דומה שכמעט ואי אפשר היה לחשוב על דרך פחות יעילה לתרום לתחום הכתיבה התורנית מאשר התחרות של מפעל הפיס

כך נראית הרבנות הצבאית, מוקטנת, ממושמעת, חסרת סמכות ומשמעות. מנמיכה קומתה בפני הצבאיות הפייטרית. הרב המועדף, אינו מי שכתפיו רחבות בפסיקה, אלא מי שדרגות לוחמניות על כתפיו, להראות שהוא קודם כל לוחם, ורק אחר כך רב. זה סדר העדיפות

נעה לאה כהן הגיעה בטעות להדלקה בחסידות צאנז ולא מצליחה להשתחרר מההבדל שבין האופי השונה של החג אצל החסידים. אחרי שנים של בהייה בגחלים היא חושבת: גם ל"ג בעומר צריך שיפוץ

כל השבוע אנחנו קוראים את החדשות, ולקראת שבת מוסיף לנו אור יזרעאלי תובנות משלו על האירועים המרכזיים. והשבוע: גזר הדין של אולמרט, היציאה של עמוס עוז ומחאת פייסבוק בצה"ל

המוני העולים למירון מספרים על חווית קדושה, התעלות וכיסופים. הפתגם הידוע משווה ליום הזה את השמחה המתפרצת של פורים ואת הבכי והתחנונים של יום הכיפורים. אבינדב אבוקרט מבקש, אל תבטלו להם את החוייה לפני שתמצאו לה תחליף

גם אם לכל חוק, ולכל קיצוץ, נמצאו פתרונות כספיים, אי אפשר להתעלם מהאמירה האידאולוגית המשתקפת שהתורה אינה עומדת בראש סדרי העדיפויות של פעילותנו הציבורית

פסח שני הוא חג שמעורר תמיהות, מה פתאום שלחג יהיה מועד ב'? אדם שלא תקע בשופר או פספס נטילת לולב לא מקבל הזדמנות שנייה לתקן את החוסר, אז למה פסח הוא יוצא דופן? החג נולד אחרי שבאו אנשים וקבלו בפני משה ואהרון, שלהיות אנשים דתיים שאין להם לאומיות ישראלית, זה בעצם להיות נוצרי.

הצעת חוק חדשה של ח"כ יעקב ליצמן מבקשת לאסור שחרור מחבלים עד שישלמו דמי פיצוי כנדרש. ניסן יואלי תמה איך ח"כ מאגודת ישראל מאמץ את חוקי חמורבי ומתעלם מחוקי התורה?

אם התופעה הזו נקראת תג מחיר, אבינדב אבוקרט נותן כמה תובנות כלכליות שיכולות לסייע לנו לבנות התייחסות נכונה לתופעה. למי עוזר ההיצע והביקוש, כיצד פיקוח ממשלתי יוריד את המחירים והאם המחיר באמת שווה את התג?

כל השבוע אנחנו קוראים את החדשות, ולקראת שבת מוסיף לנו אור יזרעאלי תובנות משלו על האירועים המרכזיים. והשבוע: ההיסטריה של תג מחיר, הקרע בין צה"ל והדתיים ויום העצמאות

אחת 'הכוהנות הגדולות' הלוחמת נגד הצעת חוק הלאום היהודי היא שרת המשפטים, המייצגת עמדה אנטי-פטריוטית, הראויה לכל גינוי, וזאת בניגוד לחינוכה ה'ביתרי'. הרב רוזן כועס

יוצא מהאירוע והרגשה אחת הולכת איתי ומפעפעת בי. לא יודע בהתחלה איך להסביר ורק אז מוצא את המילים: "חסר תוכן" פשוט חסר תוכן. כאילו העברתי שם שעה וחצי בכלום. בלי משהו בפנים, פשוט חסר תוכן

אם חפצים אנו שזיכרון אחינו ואחיותיו גיבורי ישראל ישמר, יש להפוך את היום הקדוש הזה ליום לאומי, ולציין את האויב שפגע בנו ואת המטרה שעבורה הם נלחמו ובאותה נשימה גם את אלו שהרגו אותם. אילולי איזכור הרוצח והרצון לנקמה איך אנו יכולים לבוא בטענות למקיימי טקס יום הזיכרון הישראלי-פלסטיני

כל חייל שנהרג הוא טרגדיה למשפחתו, אך לא כל חייל מת ראוי לשאת את התואר חלל צה"ל. את הכבוד הזה אסור להוזיל וראוי לשמור רק למי שנפל בפעילות מבצעית או בהכנות אליה