עיקר וטפל

כל ההתקשקשויות סביב טרמפים, לא טרמפים, תפקוד המשטרה, חנין זועבי וכ"ו, לא כל כך חשובות עכשיו. עכשיו מה שחשוב זה ששלושה נערים נחטפו. לפני הכל. אני מניח שכל אחד גלגל בראשו את הסיטואציה, מה היה קורה לו בנו, אחיו, חברו או אחד מאהוביו היה נחטף בדרך הביתה. זה נורא ואיום! זה לא נתפס. זה מזעזע! אני יודע שזה מובן מאליו, אבל לפעמים צריך להגיד את המובן מאליו. את הנחת העבודה לפני כתיבת כל הטור הזה. הייתי מסיים פה. בחיי. אבל אנסה לגעת בעוד נושאים, או נגזרות של נושאים, ספיחי הפרשייה המטלטלת הזאת.

כותרת שהלוואי ולא תקראו

בשבוע שעבר עמלתי רבות על טור שמסכם את אחת ממערכות הבחירות המעניינות ביותר. בטח למוסד כמו הנשיאות. התהפוכות וזרמי העומק שצפו מהפוליטיקה הישראלית. אני חושב שזה היה אחד הטורים הטובים שיצאו לי. גם השקעתי בו ממש. אבל עקב בעיה טכנית הטור התעכב תחילה אצלי ואז במערכת ואז הגיעה הבשורה המרה וכל סיפור הנשיאות נעלם באחת ולא היה שייך לפרסם אותו. אני מאחל לי שגם הפעם הטור לא יתפרסם, כי הסיפור המרכזי יהיה חזרתם של הנערים בשלום.

זועביז

חנין זועבי יודעת ללחוץ לנו על הנקודות הכי רגישות, בלי שום רגישות. אבל כל הטררם סביבה הוא בעיקר תגובה כעוסה מהבטן. ולא שאין מקום לתגובה מהבטן, כי עם שאינו מגיב לשריטה כזאת בנשמה, ואינו יכול להקיא אוכל רקוב מבטנו, אינו בריא. אני מניח שלומדים את זה איפה שהוא בשנים הראשונות של לימודי רפואה. אבל בכל זאת, זועבי מייצגת את ערביי ישראל, שנמצאים בין הפטיש לסדן. כמובן שהיא לא מייצגת את כולם, אבל נראה שהיא מייצגת חלקים גדולים מאוד בחברה הערבית. הם מצד אחד אזרחי המדינה, מצד שני אחיהם בעיצומה של מלחמה עם מדינת ישראל. אנחנו בעצמינו לא החלטנו מה בדיוק טיב היחסים ביננו לבין שכננו ואנחנו משדרים מסרים סותרים כל הזמן. אגב אלו דעותיהם של אחוזים ניכרים מחברי הכנסת הערביים. רק שלרובם יש את הטקט לשמור על פרופיל נמוך בימים כאלו. אבל זועבי נצבת בחזית ונהנית לאתגר אותנו. היא זורקת לנו ישר לפרצוף את השאלות הקשות שנוגעות לעורקים החשופים של החברה הישראלית.

זהירות בדרכים

אם הם רק היו נוסעים בטנק, לא היו חוטפים אותם (ג. שליט)

וברצינות

נשמעו מעט טענות בשבוע הקשה הזה איפה גלעד שליט ואיפה נעם שליט, למה לא שומעים אותם. יש בזה היגיון מסוים, אחרי הכל החברה הישראלית שלמה מחיר גבוה לשחרור שליט ואת חלקו כנראה אנחנו חווים בימים אלה. אבל זה לא כל כך הוגן. גלעד שליט בוודאי. הוא היה החטוף, לא הוא החליט על שחרור האסירים. גם לנעם שליט אין מה לעלות קובלנות. בתור אבא שבנו נחטף הוא עשה את הכל כדי להחזירו. אין טבעי וברור מזה. ואם תמצאו מישהו שמוכן שתמורת בנו לא ישחררו מחבלים, העיקר לשמור על האינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל- הריהו חסיד. והוא נוהג הרבה מעבר לשורת הדין. מעבר לכך שאנחנו לא יודעים לאן זה מחזיר אותם כל הסיטואציה הזאת בימים קשים אלו.

סליחה

הציבור הדתי לאומי חטף השבוע את המכה הכי איומה, מכל אלו שהחליטו להתעסק בזוטות ולא התאפקו. אבל אני חושב שגם מהציבור החרדי יש מה לבקש סליחה בימים אלו. את כל הדלפות הווטאספ המזעזעות שרצו בימים הראשונים לחטיפה טפלו עליהם. אני כנראה הדינוזאור האחרון שאין לו ווטסאפ, אז תקנו אותי אם אני טועה, אך אין שום הוכחה דווקא חרדים היו אחראים לתפוצה הארסית הזאת.

נלחם יותר מידי

השופט רוזן נראה כשיכור מתרועת הקהל, כמרשיע הלאומי ולוחם השחיתות. לכן כשהוא התיישב לגזור את דינו של לופליאנסקי, הוא לא שפט משפט קר וצודק. לקיחת שוחד למקום כיד שרה, על אף שזה היה בסיס כוחו הפוליטי, עדיין אינה כלקיחת כסף לכיס. רק ראו את שיחת הנזיפה שעשה השופט גרוניס לרוזן, לאחר שהאחרון הרצה בכנס עורכי הדין שבועות בודדים לאחר הרשעת אולמרט על המשפט המדובר. ועוד לעשות זאת לאדם חולה סרטן. שש שנים בכלא? מוגזם מאוד.

שבוע הספר

כשאתם מגיעים לדוכנים בערים הגדולות ולנגד עינכם מתייצב סופר שכתב ספר שממש אהבתם, אל תתביישו לגשת ולהחמיא לו. נכון שיש בזה משהו מעט מביך. אבל אין לי ספק שהוא יודה לכם. אחרי הכל את הספר הוא כתב לבדו, מול המחשב, אולי עם הערות והכוונה של העורך, הספר שוגר לחלל העולם ולסופר אין שום מושג מה התרחש מאז. מלבד כמה דוחות של מכירות וביקורות של אנשי מקצוע. הוא שפך את מררתו פעמים רבות על הדף וישמח לשמוע שהצליח לגעת במישהו, אז אם בא לכם לפרגן אל תתביישו.

בוסתן ספרדי

המלך פילפה מצא לו זמן למלוך על ספרד, בדיוק יממה לאחר שהיא עפה מגביע העולם. בשלב כזה מוקדם ועוד בתור אלופה לשעבר.

אור וירושלים

פסטיבל האור בירושלים זו בעצם תערוכת קישוטי הסוכה הגדולה בעולם.

שאלת השבוע

הידעתם שבישראל אין שמאלנים, יש אנשים רגלים ויש ימנים.

וללא קשר אקטואלי

מידי יום חמישי אני יושב לא לפני אחת עשרה בלילה וממלא את האותיות אותן אתם קוראים. נהניתי מאוד לסכם כך שבוע אחר שבוע את האירועים שמצאתי לנכון שהם מרכזיים. אני מאוד מקווה שהיו עוד כמה חוץ ממני שנהנו, הסכימו, או לא, כעסו, הזדהו, אולי נגעתי לאיזה מישהו בנקודה והעיקר שנהנו. כבר זמן מה שאני חוכך בעניין הפסקה מהטור. אז הפעם החלטתי שזה יהיה טור פרידה. אולי לתמיד ואולי אשוב במהרה, אני לא באמת יודע. זה יפנה לי זמן לדברים אחרים ואולי פרויקטים אחרים. ויתכן שאתגעגע לצורך לעסוק ככה באירועי השבוע ואשוב לכתוב את ה"קצרים לסופ"ש". אני מודה לאתר סרוגים שהעניק בית למילותיי ואני מניח שנתראה בטורים אחרים שאפרסם מידי פעם.