כך יש לגייר/ תגובה לרב יעקב מדן

תגובה למאמרו של הרב יעקב מדן "הגיור – משימה המוטלת על המתגייר או עלינו". מתוך: צהר: הגיור במדינת ישראל אתגר השעה, ערב חג השבועות התשע"ד.

בתגובה למאמרו של מורי ורבי הרב מדן על משימת הגיור, מניסיוני כרב בבית כנסת שמלווה עשרות גרים בשנה, ברצוני להתייחס לדברי הרב על הגיור. לסקור מה ניתן לשפר בתהליך כפי שהוא קיים היום. להגיב על "הגיור מאיר הפנים שהיה בשדות בית לחם"

כמי שמשמש כרב בבית כנסת בו ליוונו רק בשנה זו כ 30 מתגיירים, בתי הדין שאני עימהם בקשר עושים מלאכת קודש.

1. הרב מבקש לתת סמכות לכל רב עיר להקים בית דין. אני מניח שעומדים לנגד עיני הרב רבני ערים מסוימות, כגון: רבנות שוהם ופרדס חנה . אך מה נעשה ורבני הערים נמנים על ציבורים שונים. לכן, יש להשאיר את הסמכות בידי הרבנות הראשית (שנכון לעכשיו בתי הדין לגיור נמצאות בידיים דתיות לאומיות), ואם יש צורך להרחיב ולהוסיף בתי דין, במידה ויש מחסור, גם על ידי הוספת בתי דין חרדיים. יש לציין, שבית הדין של הרב ניסים קרליץ שעושה גיורים פרטיים מקל יותר בגיורים מבתי דין של הרבנות. לעומת זאת מתן סמכות לכל רב עיר להקים בית דין לגיור פותח פתח לבעיות הלכתיות – כבר נתקלתי במספר רבנים אורטודוקסים שמחתנים "בטקס דתי" גויים שלא עברו תהליך גיור עבור תשלום. וגם אם זה לא עבור בצע כסף, מספיק שהרב נמצא בקשר אישי עם המתגייר שהביא לו פרחים לשבת, והוא אינו אובייקטיבי לגייר אותו על סמך דעתו האישית.

ב"ה אנו זוכים במדינת ישראל לגוף מרכזי שתחום הגיור נמצא תחת חסותו, אשרינו שאנו חוזרים לימי דוד ושלמה, שבית הדין הגדול היה מקבל את הגרים וגיור שלו היה גיור עם סמכות ( אכן היו גם בתי דין של הדיוטות אך סמכותם לא הייתה סמכות), 2000 שנה היינו בגלות וחלמנו על גוף מרכזי, ואשרינו שזכינו.

2. הרב מבקש להחיל את זרע ישראל על בני אבות יהודיים. לצערי, נראה לי שבעיית הגיור הקשה כיום לא נמצאת במסגרת יהדות חבר העמים, שם במסגרת הצבא מי שרוצה מתגייר. אלא, יש יותר ויותר תהליכי ההתבוללות בקרב יהודים שחוזרים עם נשים סיניות, תאילנדיות, פיליפיניות ושאר מדינות העולם או לצערינו מוצאים אותם מקרב העובדים הזרים בישראל ללא צורך לסוע לחו"ל. נראה לי שהשלב הבא בגיור זרע ישראל הוא סודנים ואריתראים.

האם כלל של זרע ישראל חל גם על צאצאיהם של קשרים כאלה, כפי שמבקשים לפסוק ?! האם מראש נקל על הבאה להתגייר כיוון שצאצאיה -צאצאיו הם זרע ישראל.

3. הרב מבקש לקבל גרים שכופים עליהם להתגייר בילדותם "כדי לזכות אותם". נראה לי שיש בזה משום "רוע ירוע כי ערב זר". וזה גורם לשכינה שתסתלק מישראל. בארוע "תרבותי" היה צורך בהתערבות משטרתית לפינוי 400 שיכורים – זו דוגמא ליבוא של גויים לארץ שרוצים לאמצם לחיק היהדות ללא תנאים.
4. הכותבים בעלון של צהר, "הגיור במדינת ישראל צו השעה", הם רבנים חשובים שבאים ממקומות כמו אלון שבות, עתניאל, שכונת הר נוף או מקיבוץ לביא, שם נתקלו במתגיירים לא בסביבתם הטבעית. ההתמודדות האמיתית עם אוכלוסיה זאת היא של רבנים בערים, כגון: חיפה, אשדוד, נצרת עלית. בשכונות חיפה: בעיר התחתית, בהדר, בשכונת יזרעאליה (שם אני פעיל), ויש לחזק אפשרויות פעולה בקהילות אלו כפי שאסביר להלן.

ב. יחד עם זאת במתכונת הקיימת יש לפעול גם בדרכים הבאות:

משפחות מלוות וקהילה תומכת

אני קורא לצוהר, בית הלל וארגונים אחרים להקים מאגר משפחות מלוות, ומאגר רבנים המסייע למצוא משפחות מאמצות וליווי למתגיירים באזור מגוריהם . יש לציין שאם יש משפחה מאמצת באזור מגורי המתגייר, זה מאפשר שמירת קשר גם לאחר הגיור ומאפשר למתגייר להיות קשור לעם ישראל דרך בית הכנסת והקהילה במקום. כיום מקובל, בעיקר בצבא לקחת את המתגיירים לשבתות ביישובים, אולם כשהחברה' מגיעים הביתה לשבת אין להם כל מסגרת תומכת, וזאת ההתמודדות האמיתית שלהם, מול משפחתם וחבריהם.

סיפר לי מתגייר, שעובר גיור בצבא כי בסמינר הוא מרגיש שהוא ממש "נוגע בשמיים", ורוצה להמשיך לשמור שבת, אבל כשהוא מגיע הביתה, והחברה' מתקשרים להזמין אותו לבילוי "ליל שישי", הכול מתפוגג.

לפיכך, הצורך במשפחה מלווה במקום המגורים הוא הכרחי לתהליך אמיתי, אבל קשה מאוד למצוא. כשאני פונה לאנשים אני נתקל בתגובות כמו: הוא רציני? היא באמת רוצה לשמור וכד', שאלות שלא ניתן לענות עליהן בתחילת התהליך. אני טוען שאם תהיה מלכתחילה קבלה אמיתית מצידנו, ולא חשדנות, התהליך יהיה אכן אמיתי. לדוגמא, חיפשתי משפחה מלווה לזוג מגבעתיים במשך חודשיים, עד שמצאתי משפחה דתית לאומית המוכנה ללוות. באזור נשר וחיפה, קשה לי מאוד למצוא ויש שהולכים כשעה ורבע עד שמגיעים לבית הכנסת שלי בשכונת יזרעאליה.

אציין גם, כי אנו משתדלים לקשר משפחות של מתגיירים שעברו מקהילתנו למקומות אחרים עם גרעינים תורניים במקום אליו הם עברו,כך יש לנו משפחות בבית שמש, בשכונת הדר בחיפה, ועוד.

מסגרות תומכות למתגיירים

יש להקים מסגרות תומכות למתגיירים לא רק במסגרת קורס נתיב, אלא להקים מסגרת של השתלמויות תורניות לחיילים מתגיירים שעדיין בצבא והם אחרי הגיור כמתחייב מחוקי מטכ"ל אחת לשלושה חודשים.

תמיכה וקשר לאחר הגיור

לא ידוע לי על מעקב לאחר גיור: כיצד מגדירים עצמם המתגיירים לאחר הגיור: מבחינת הרמה הדתית שלהם וההשתייכות החברתית. בקהילתנו משתדלים לשמור על קשר עם הגרים גם לאחר הגיור, ורואים ברכה בכך. בשבת שעברה ניתן היה לספור 13 בנות שעברו כבר גיור בעזרת נשים,בנוסף למשפחות של מתגיירים שמגיעים לתפילות ומהווים חלק מן המניין בשבת ובאמצע השבוע.

לסיכום, יש ללוות, לקבל ולקרב את גרים במהלך תהליך גיור, יש לקרב ולתמוך בגרים לאחר הגיור, אך יש לקיים את מהלך הגיור בצורה שגם המתגייר יבין שהוא עשה צעד משמעותי מחייב, והתאמץ להצטרף לעם ישראל, ואז יקויים בנו "ועל גרי הצדק ועלינו יהמו נא רחמיך".

שדות בית לחם

הגיור היום מאיר פנים הרבה יותר מאשר בשדות בית לחם, בתי הדין מלווים את המתגיירים מתוך התחשבות ומסירות בשונה ממה שקרה בשדה בית לחם, כפי שרואים ממגילת רות:

1. האפשרות למצוא חתן בבית לחם, מובא בדברי נעמי: העוד לי בנים במעי והיו לכם לאנשים? כלומר, אף אחד בבית לחם לא יתחתן עמכם חוץ מבנים שלי, אך אני כבר לא יכולה ללדת.
2. גם לאחר שרות ונעמי מגיעות לבית לחם, אין בועז מזמין את רות ללקוט בשדהו. גם לאחר הקציר, אלמלא תבונתה של נעמי, ששלחה את רות אל בועז בלילה, רות הייתה נשארת באלמנותה.
3. היחס אל רות – כנערה מואבייה.
4. הצורך המיוחד של בועז לצוות את הנערים: "לבלתי נגעך" והציווי "ולא תכלימוה". (ודאי הקוצרים חושבים שהיא הביאה איתה ממואב את ההפקרות שהייתה נהוגה בבית אביה).
5. התחושה האישית המלווה אותה : "ואנוכי נכריה".
6. אונאת הגר הקיימת בדברי פלוני אלמוני: "פן אשחית את נחלתי".
7. השידוך שמצאה – קרוב המשפחה הזקן של בעלה.
8. התעלמות בסוף המגלה מרות – "יולד בן לנעמי"
9. הטלת הספקות בכשרותו של דוד לבוא בקהל גם דור עשירי – אלמלא התערב שמואל וכתב את מגילת רות לייחס את דוד.

==

הרב אריה כהן הוא רב בית כנסת "פאר ישראל" – שכונת יזרעאליה, חיפה.